שלום כבוד הרב,
אספר לך בקצרה על טיב הדברים. בעלי דתי ואני חילונית. אנחנו נשואים כ- 7 חודשים. הקשר בנינו – למרות כל הפערים – נורא טוב. יש אהבה, יש גמישות, ויש התכופפות.
אך למרות הכל, יש עניין אחד שאני חווה המון קשיים איתו, והוא העניין של הנידה… אמנם אני מבינה את החשיבות של טהרת המשפחה בבית יהודי – ואין לי ספק שזה הכרחי, במיוחד שבעלי דתי. אבל הקושי שלי נובע מכל ההרחקות וחוסר המגע המשווע. כל פעם שהנידה מתחילה, אני נכנסת לדאון שאני לא מצליחה להתרומם ממנו, ואני מרגישה שזה פוגע בקשר בינינו. הגענו לסוג של מצב שאני לא מוצאת לו פתרון.
אני בתהליך שבו אני מנסה להבין אם יש אפשרות לגמישות מסוימת – בהתחשב במצב שלנו בכל מה שקשור להרחקות ומגע מינימלי ?
תודה רבה
ובשורות טובות
שלום לכותבת,
אני דתי ואישתי לא.אנחנו נשואים 4 וחצי שנים.
תיארת מצב דומה למה שהיה לנו, ההרחקות היו קשות מנשוא היא באמת נכנסה לדאון כל פעם מחדש. זה לוקח זמן אבל ניתן להתגבר על זה כל עוד יש ביניכם הכלה תקשורת ואהבה.
תהיי חזקה זה שווה את זה!!
השאר תגובה