שאלה:
אדם עבד בנגריה. נתנו לו פתק עם מספר צבע, הסתכל על הפתק, וצבע את הדלת כניסה בצבע אחר. לאחר מכן המתקינים ח לקחו והתקינו אותה, תהליך לא פשוט (לא דלתות כניסה פשוטות). לאחר כמה ימים האדריכל בא ואמר שלא בחר את הצבע הזה, בדקו ומכיוון שצדק צריכים צוות לפרק את הדלת, להעמיס, להסיע, לצבוע מחדש, שוב להעמיס, להסיע ולהתקין שנית. בעל הבית צעק על השכיר, או גער בו, ואמר להזהר פעם הבאה. כמה שאלות: 1) האם השכיר חייב בנזק, לו יצוייר שבעל הבית היה תובע אותו? באיזה חלקים של הנזק הוא יחוייב? 2) האם לצאת ידי שמיים הוא מחוייב לבקש ממנו מחילה על ההפסד, או שעצם זה שלא תבע פירושו מחילה?
תשובה:
שלום וברכה,
פועל צבעי ששינה ממלאכתו וגרם הפסדים לבעל הבית שצריך לפרק את הדלתות ולצבוע שנית, חייב הפועל לשלם על ההפסדים שנגרם לבעל הבית.
אי תביעה של המעביד לא נחשב למחילה. וכדי להיפטר מתשלום בידי שמים, חייב לבקש מחילה או לשלם, או להתפשר על מחיר מוסכם.
בהצלחה.
מקורות:
פסק בשולחן ערוך סימן רלב סעיף כא, מכר לו מקח עם מום, והלוקח הוציא הוצאות הובלה כדי להוביל את המקח לביתו ונמצא מום במקח, אם ידע המוכר שיש מום במקח, וגם ידע המוכר שהלקוח צריך להוליך את המקח למקום רחוק, חייב המוכר בהוצאות ההובלה למקום, וגם באחריות החזרת החפץ למקום המוכר. וראה שם עוד בנתיבות ס"ק י שכל שידוע שהלוקח אמור לקחת את המקח למקום רחוק נחשב כהודיע לו. מבואר שבמקח טעות חייב המוכר גם בהחזרת מעות המקח, וגם בפיצוי על ההפסדים שנעשה לקונה – אם המוכר ידע מהמום. ולכן בצבעי ששינה מההוראות שנתנו לו וצבע בצבע אחר, נחשב לפשיעה וחייב. וכן יודע הצבעי שאחריו יבואו להתקין דלתות וההתקנה כרוכה בתשלום, על כן חייב הצבעי בהפסדים.
אי תביעה לא נחשב למחילה כמבואר בש"ך סימן רלב שהביא את דברי הש"ג גבי מלווה שלא תבע הלוואתו סובר הש"ג שפטור הלווה מלפרוע את חובו – שמא מתנה נתן לו. הש"ך חולק על דבריו וכתב עליו וצ"ע. נמצא שלדעת הש"ך אי תביעה לא נחשב למחילה. וגם לדעת הש"ג ניתן לומר שבדיו נאמרו דווקא בהלוואה ששייך לומר שמא מתנה נתן לו, אבל בנזק אין את הסברה הזו, וממילא אין כאן מחילה.
