שאלה:
שלום כבוד הרב. חבר שלי הזמין אותי למשחק להיות השוער. אמרתי בסדר שבוע אחר כך ביום המשחק הדוד של אשתי מתקשר ורוצה שניסע לניו יורק אני גר בניו ג׳רזי לפגוש אותו ואנחנו חייבים לו הרבה הכרת הטוב אני בכלל והוא עוזר לנו מאוד שתי פעמים שהוא טס מארגנטינה לאמריקה הוא בא אלינו עכשיו זה נסיעה של שעה וחצי הלוך ושעה וחצי חזור בלי פקקים והוא בא לפה כדי לקנות בגדים בשביל החתונה של הבת שלו שזה מאוד יקר בארגנטינה והוא היה צריך ביום למחרת אני לא יכולתי לסרב לו כי הוא מאוד התעקש אני אבוא והיה לו סיבה טובה למה הוא רק לא אמר לי התקשרתי לחבר שלי בדקה האחרונה והוא אמר שזה לא נכון לבטל משחק בגלל זה הם שילמו על מגרש ואם הייתי אומר לו המשחק לא היה והוא אמר שזה לא נכון מה דעת תורה? אגם שאני לא ידעתי שהם ישלמו על המגרש?
תשובה:
שלום וברכה,
אם לא ידעת שהם משלמים על המגרש, ויש מקומות שניתן לשחק בחינם, אין עליך חובה ללכת לשחק ומותר לך לבטל את ההסכמה וללכת לקניות עם קרוב משפחה. אם הודיעו לך על שכירות מקום המגרש, או שהדרך במקום שאתה גר ששוכרים מגרש כדי לשחק, הסכמתך נחשבת להסכמה שיוציא החבר הוצאות, וכאשר אתה מתחרט ובטל המשחק בגללך, נחשב לנזק בגרמי. ואסור לך לבטל אלא אם כן אתה מביא חבר חילופי, או שאירע סיבה שלא הייתה צפויה, ואין לך כל אפשרות להגיע למשחק. אבל ללכת עם קרוב לקניות יתכן ואין זה סיבה מספקת לבטל (אם ידעת שיש הוצאות שכירות), כיון שאינך אנוס בדבר.
בהצלחה.
מקורות:
שולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים סימן יד סעיף ה
"מי שאמר לחבירו שילכו לדון במקום אחר, ואמר לו: לך ואני אבוא אחריך, והלך, והשני לא הלך אחריו, צריך לשלם לזה שהלך כל יציאותיו (מרדכי ס"פ זה בורר)". מבואר שאם חברו מוציא הוצאות בהסכמתו, ובסוך החבר ביטל ולא הגיע, וההוצאות היו לבטלה, חייב החבר על ההוצאות שהוציא לריק. ומכאן למד בשו"ת חוות יאיר סימן קסח הופא בפתחי תשובה סימן יד ס"ק טו: ומזה פסקתי שמי שכתב לחבירו שיבא עם בנו החתן וקבע לו זמן חתונה יום פלוני וחבירו השיבו שיהי' כן ושיבא ולא בא וזה הוציא הוצאות החתונה שאם אין לחבירו התנצלות מספיק שנאנס חייב לשלם לו היזקו.
אמנם כיון שחיוב זה הוא מדין גרמי, הרי שאם נאנס ולא יכל להגיע פטור, כדין כל מזיק בגרמי שפסק הש"ך בסימן שפו ס"ק א, שגרמי בשוגג שלא התכוון להזיק – פטור. משום שגרמי הוא קנס דרבנן ולא קנסו אלא במקרה שהתכוון להזיק או שפשע, אבל לא כשנאנס.
אך אם לא ידע שהחברים משלמים שכירות, לא נחשב שהוציאו הוצאות מחמתו, ורק אם אמר שיוציא ולא בא נעשה אחראי על ההוצאות, אבל אם לא ידע אינו אחראי על כך.
