לשלם למוסד את ההשתתפות עצמית שתובע הביטוח

שאלה:

לפני כשנה נפלתי במוסד ציבורי וקיבלתי שבר בכתף,מה שגרם לסבל רב וממושך, הנזק נגרם מבור שהיה פתוח ברשלנות של המוסד, היות והמוסד היה מבוטח תבעתי את חברת הביטוח, וקיבלתי פיצויים. כעת המוסד דורש ממני לשלם את דמי השתתפות העצמית, שהינה בסך 9000 ש"ח, האם עלי לשלם זאת מו הדין, או אפי' לפנים משוה"ד.

תשובה:

שלום וברכה,

סוג נזק שהמוסד חייב לשלם עבורו, מותר לך לתבוע את הביטוח של המוסד ואינך חייב לשלם להם את דמי השתתפות. גם אם לפי הלכה אין להם חיוב תשלומים עבור הנזק, אך אם אתה לומד במוסד, או ששכרת את בעל המוסד שיעבוד עבורך ונעשה נזק מרשלנותו, מותר לך לתובע את הביטוח צד ג' שלו, ואין לך חובה לשלם השתתפות עצמית. אם אין שום קשר של עובד ומעביד בינך לבין המזיק, ולפי הלכה אין חובת תשלום על המזיק, אינך יכול לתבוע את הביטוח צד ג' אלא בהסכמתו. ואם נותן לך הסכמה עדיין חל עליך לשלם את ההשתתפות עצמית שהופסד מתביעתך.

בהצלחה.

מקורות:

תביעה מביטוח צד ג' ללא הסכמת הפוגע

שאלה: ישנם סוגי תביעות שבדין תורה לא חייב המזיק, ואילו בבית משפט מחייבים על כך. כגון עוגמת נפש, בושת דברים, אובדן ימי עבודה כשאין דין שבת. נזקי כלים בבור, ועוד. האם מותר לנפגע לתבוע את ביטוח צד ג' של הפוגע, בניגוד לרצונו של הפוגע. או שיכול הנפגע לעכב ולומר את חובתי ע"פ ההלכה אשלם לך, ואין לך זכות תביעה לא עלי ולא לחברת הביטוח שלי.

תשובה: יש לחלק אם נפגע מאדם ששכר אותו, לבין אם נפגע מגוף חיצוני שאין לו התחייבות אליו. וכדהלן.

א: שכר פועל או קרקע, ויש למשכיר התחייבות כלפיו, יכול לתבוע מחברת הביטוח צד ג' של הפוגע, למרות שיסובב מכך הפסדים לפוגע.

ולכן שכר רופא, עו"ד, או כל בעל מלאכה אחר, ונפגע בפגיעות שלא מחויבים ע"פ ד"ת. או שנפל באמצע נסיעה באוטובוס ולא נחבל בגופו. החליק באולם שמחות על אוכל שנשפך והתלכלכו בגדיו. הצד השווה שבהם, ששכר פועל או קרקע, שיכול לתבוע את חברת הביטוח של הפוגע, גם בסוגי נזקים שאין המזיק חייב לשלם.

ב: נפגע מגוף חיצוני, ואין התקשרות בין הפוגע לנפגע, יש להסתפק אם מותר לתבוע מחברת הביטוח של הפוגע אם הפוגע מתנגד.

ולכן הולך רגל שנפגע באתר בניה, וכן נהג שפגע ברכב שלו, וכדו'. שאין שום התחייבות של הפוגע כלפי הנפגע – שלא שכר אותו, יש להסתפק אם מותר לתבוע את חברת הביטוח של המזיק בניגוד להסכמתו. ולכן ראוי שישדל אותו, או שיתחייב לשלם לפוגע את ההפסדים – השתתפות עצמית וכדו' – שיסובבו לו מכך.

מקורות ונימוקים:

תביעה בבית משפט, או מחברת הביטוח

נקדים שברור שאסור לתבוע את המזיק בבית משפט על תביעות אלו. והתובע בבית משפט מלבד שעובר באיסור הליכה לערכאות, עובר גם על איסור גזל. אך מחברת הביטוח מותר לתבוע חיובים שלא משלמים בדין תורה, היות והם מעצמם התחייבו בתחילה לשלם את כל החיובים אלו. ולכן הנפגע מעדיף לתבוע את חברת הביטוח של הפוגע, ולא לתבוע את המזיק בבית דין, מאחר שביה"ד לא יחייב את המזיק. ויש לדון האם המזיק יכול למנוע מהניזק לתבוע מחברת הביטוח, כיון שיגרם לו הפסדים, כגון השתתפות עצמית, שינוי בפרמיה, וכו'.

הגדרה הלכתית ביטוח צד ג'

נחלקו הלומדים, איך להגדיר את חובת ביטוח צד ג' – התחייבות לשלם את נזקי המבוטח. האם ההתחייבות הוא למבוטח – שיכסו לו את כל הנזקים שעשה. או התחייבות לנפגע לשלם את הנזקים שיגיעו לו מפלוני. יש שרצו לומר שהיות וזכותו של הנפגע לפנות בישירות לחברת הביטוח, לכן יש לראות בזה שהביטוח בע"ח של הנפגע. מאידך יש שטענו איך וכיצד נעשית חברת הביטוח בעלת חוב של הנפגע, הרי מעולם לא היה דו"ד עימו. אלא הסברא הפשוטה שחיוב של הביטוח הוא כלפי המבוטח, שהתחייבו לו לשלם עבורו את הוצאות נזקים שיהיו לו. ומה שיש לנתבע זכות תביעה ישירות לחברת הביטוח, והמזיק לא יוכל לעכב על חברת הביטוח, עדיין לא נחשב שהם בע"ח של הנפגע, אלא הם בע"ח של הפוגע – לשלם עליו את נזקיו.

בירור אמיתי לא נוכל לעשות בזה, היות והם רואים את העובדה שיש גוף מסוים שמשלם עבור נזקי מזיק. ולא מעניין אותם ההגדרה האם הם בע"ח של המזיק או של הניזק.

לסוברים שהביטוח בע"ח של הנפגע, מותר לניזק לתבוע 

אם ננקוט כצד א' שביטוח צד ג' הגדרתו ההלכתית שהם מתחייבים לנפגע, א"כ נחשבת חברת הביטוח בעלי חוב של הנפגע, ולא יוכל המזיק למנוע את הניזק לתבוע, בטענה שע"פ ד"ת אין בסיס לתביעותיו, היות שהביטוח הם בעלי החוב לניזק, והם התחייבו לשלם לו על תביעות שלא משלמים עליהם בד"ת. ומעבר לכך אגם שהתביעה של הניזק יגלגל על המזיק הוצאות ממון, כגון השתתפות עצמית, או שינוי בפרמיה, אין זה מונע אותו מלתבוע את חברת הביטוח, וכמו שהוכחנו לעיל בארוכה שמותר לתבוע את חובו, גם כשיסבב הפסד לחברו.

לפ"ז גם בהולך רגל שנתקל באבנים של בניין, ויש לקבלן עבודה ביטוח צד ג', או נהג שנפגע ברכב מנהג אחר, ויש לפוגע ביטוח צד ג', מותר לנפגע לתבוע את חברת הביטוח, למרות שלא היה שום התקשרות בין המזיק לניזק, היות וחברת הביטוח התחייב לנפגע בישירות.

לסוברים שהביטוח מתחייב למזיק לשלם עבורו

אלא שהבאנו שלא מסתבר לומר שהביטוח חייב לניזק, היות ומעולם לא התחייבה לו, ולא היה ביניהם דו"ד. וההתחייבות היא למזיק לשלם עבורו. ולפ"ז במקרה שהמזיק אינו חייב לשלם ע"פ ד"ת, זכותו של המזיק למנוע את הניזק לתבוע את חברת הביטוח, ואם תובע בניגוד מרצונו נחשב שגוזל אותו בהוצאות של השתתפות עצמית, ושינוי פרמיה.

יש לחלק אם הניזק שכר את המזיק

אמנם גם אם ננקוט כצד שאין הביטוח בע"ח של הניזק נראה לחדש שיש אופנים שמותר לניזק לתבוע את חברת הביטוח. לפי מה שאמרו במשנה (ב"מ קד, א): המקבל שדה מחבירו והובירה – שמין אותה כמה ראויה לעשות, ונותן לו. שכך כותב לו, אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. ע"כ. ומעיקר הדין אם הוביר את השדה אינו חייב לשלם את כל מה שהיתה ראויה השדה לעשות, ונחשב למניעת רווח. אך מאחר שהפועל השתעבד לבעה"ב לשלם אם לא יעבוד, חייב לשלם על כל הרווחים שהיתה השדה צריכה לעשות. ואמרו בגמרא (שם) רבי מאיר היה דורש לשון הדיוט, דתניא, רבי מאיר אומר, אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. וביארו רוב הראשונים – תוספות, רמב"ן, רשב"א, ר"י ברצלוני והמגיד משנה (שכירות ח, יג) שגם אם לא כתב שמתחייב שישלם לו את הרווחים, חייב לשלם, מאחר שכך נהגו לכתוב. השו"ע סימן מב סט"ו פסק את דברי ר"מ שלשונות שנהגו לכתוב ככתוב דמי.

נמצאנו למדים, פועל שהתחייב לשלם על רשלנותו, חייב לשלם את הרווחים שנמנעו ברשלנותו. ואם נהוג להתחייב על כך, גם אם לא התחייב על כך בפירוש – חייב לשלם.

מעתה יש לומר כיון שמקובל שבעלי מלאכה שיש חשש שיזיקו, מבטחים את עצמם על כך, ונהוג שהנפגע מקבל פיצויים הולמים על כל גרם נזק, נחשב כהתנה מראש שאם יהיה יגרם נזק או הפסד ממנו יקבל פיצוי הולם על כך. ודומה לאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, שחייב להעמיד לו את האפשרות לקבל פיצויים. ולכן אינו יכול למנוע את הנפגע מלתבוע את חברת הביטוח.

ולכן אם שכר עו"ד או רופא וגרמו לו נזק, או שילם על נסיעה באוטובוס ונפל בנסיעה, או ששכר אולם וקייטרינג וניזוק אחד המוזמנים, בעת השכירות נחשב שמתנים שאם יסובב נזק יתנו לו אפשרות לקבל מהביטוח פיצוי מלא, לכן יוכל לתבוע את הביטוח צד ג' בניגוד דעתו של המזיק.

אך במקרה שלא היה שום עסק בין המזיק לניזק, כגון תאונת דרכים שמעולם לא התחייב הנהג הפוגע לנפגע, או שניזוק מאתר בניה, מעולם לא התחייב המזיק לניזק כלל, ועל הנזק שניזוק אינו חייב מדין תורה, יכול למנוע את הניזק מתביעה לחברת הביטוח. ומן הראוי שישדל אותו בדברים או יפצה אותו כדי שיאפשר לו לתבוע את חברת הביטוח.