בס"ד
שלום לרבני בית הוראה שליט"א,
שאלה: גבי נייר טישיו שאנשים מביאים קופסותיהם להבית המדרש ומניחים על השלחן וכשהם אינם מצויים שם ויש אחד הרוצה להשתמש, ובא השאלה האם אוכל לקחת אחד כדי לקנות האף, פה וכדומה וכו' או אולי אי אפשר לקחת מכיון שבעל הקופסה לא כתב שכל מאן דבעי יקח?
האם אמרנין סתם דזה מטעם יאוש יכול כל מאן דבעי לקחת? או הטעם הוא משום אומדנא דאילו היה מקפיד ודאי הוי קפיד מקפיד והיה כותב על הקופסה משהוא כמו "נא תשאל לי אם אפשר" או "אל תקח בבקשה" "פרטי" וכו' וכיון דלא הניח שום סימן של הפקדה הוי הפקר?
ונוסף האם יש שום נפקא מינה היות הניירים דבר הלוך לאיבוד לטובת למי שלקח בלי לשאול?
תודה ברכה והצלחה,
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
כדי שיהיה היתר לקחת צריך שיהיה ברור במאת האחוזים שדעת המשאיר בבית הכנסת היא שכל אחד רשאי לקחת. לדעתי, אם יש מקום להסתיר את החבילה מתחת לשולחן, וכמו שמצוי בהרבה שולחנות של בתי כנסת שיש מדף מתחת לשולחן להניח חפצים, ניתן לקבוע שכל מי שאינו שם מתחת לשולחן אף אם יש שם מקום, הרי זה על דעת שכל אחד רשאי לקחת, מאחר ובקלות היה יכול להסתיר. אבל, אם אין מקום להסתיר את החבילה, אין הוכחה מוחלטת מכך שלא כתב 'פרטי' וכדו' שנותן רשות לקחת, מאחר ויש קצת טרחה לכתוב.
במקרה שגבאי בית הכנסת מביאים לפעמים חבילות טישו לציבור, מותר לקחת. שמא מדובר בחבילה שהגבאים הביאו. וכן מאחר שהמשאירים את החבילה יודעים שהציבור יבין שמדובר בחבילה של בית הכנסת, והרי זה כאבידה מדעת.
