הנני אדם נורמטיבי לחלוטין,עבדתי במשרד במרכז הארץ והייתה שם גרושה שנתנה עינה בי ושידלה אותי לקיים איתה יחסים ולמרות שדחקתי אותה כל פעם שזה לא בא בחשבון,יום אחד היא מגיע אלי ומספרת לי שהיום בלילה היא טובלת לכבודי ,ברגע הראשון נבהלתי מאוד אך כבר לא דחיתי אותה רק הפטרתי לעברה שתפסיק לעשות שטויות.בלילה היא מתקשרת אילי ובכה לי בטלפון שאני יירחם עליה,כאן כבר יצרי התגבר עלי והגעתי לביתה ונכשלתי איתה אך בשום אופן לא הסכמתי לבעול אותה .
ושאלתי 1) היות והיא לא הייתה נידה וגם לא בעלתי אותה על איזה איסור נכשלתי חוץ משז"ל,אני רוצה לדעת בגלל שזה מאוד כואב לי ואני באמת רוצה לעשות תשובה.
2)עזבתי את מקום עבודתי כי לא רציתי להיות בחברתה ועכשיו יש הצעת עבודה במקום אחר,ושאלתי האם לא כדאי לי לעבוד במקום שאין שם נשים.
אשמח לתשובה ברורה ומהירה.
תשובה:
שלום רב,
אכן ניכר שהדבר מאוד כואב לך. לגבי איסור נדה, כאמור, אין כאן. שהרי האישה נאמנת לומר שספרה שבעה נקיים וטבלה כדת וכדין. אלא יש איסור ש"ז לבטלה, כפי שאתה מציין, וצריכים לזכור שזו עבירה חמורה מאד כפי שכותב בשו"ע אבה"ע סי' כג. יש גם איסור זנות, שנחלקו הראשונים אם הוא איסור דאורייתא או דרבנן. ולמרות שאין בעילה ממש וממילא אין ממש זנות, אבל כשם שיש איסור קירבה לעריות גם ללא בעילה ממש. יש איסור קירבה גם בזה, לדעת הראשונים שאיסור זנות הוא מן התורה.
יחד עם זה, אין כל ספק שאין דבר העומד בפני התשובה. ממעשיך ניכר שאכן יש בך חרטה עמוקה. ההחלטה המהירה שלך שעליך לעזוב את מקום העבודה ומהר ככל האפשר, היא החלטה אמיצה ונכונה, ובעזרת ה' תשמור אותך בעתיד מפני מכשלות כאלה.
לגבי שאלתך האם כדאי לך לעבוד במקום שאין נשים. אין כל ספק, שההרחקות במקומות העבודה הם נחוצות. ואם יש לך אפשרות לעבוד במקום צנוע יותר, ודאי שזה עדיף.
שיהיה לך בהצלחה
לכבוד הרב
מאוד מעניין אותי לדעת האם יש מקור לכך שעל איסור לא תהיה קדשה חל איסור לא תקרבון לגלות ערווה. אני לתומי חשבתי שקדשה איננה בגדר ערווה. בהחלט ייתכן שאני טועה אבל אשמח לקבל מקורות לכך.
בברכה
איסור לא תקרבו לגלות ערוה, נאמר רק באיסור ערוה כפי שאתה מציין. אולם לדעת הרמב"ם שיש איסור דאורייתא בזנות, ולא בלאו של לא תהיה קדשה, א"כ הקרבה לזנות גם היא אסורה (לא משום לא תקרבו). ראה ברמב"ם (פכ"א מאיסורי ביאה הלכה א-ג): "כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה. העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות, ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות, והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור. והדברים האלו אסורין בחייבי לאוין".
כלומר, גם באיסורי לאו, יש איסור קרבה (לא משום לא תקרבו). ועי' בביאור הגר"א סי' כא ס"ק י') שהביא ראיה לכך מהגמרא בשבת סד,ב, וגם מראייתו נראה שרק באיסור לאו יש איסור קרבה כנ"ל.
ראה עוד בהרחבה באגרות משה אבה"ע א' סי' נו שהרחיב באיסור הסתכלות אם הוא דאורייתא.
פנויה טהורה אינה ערווה ובעילה באופן חד פעמי הוא איסור דרבנן וודאי שהיה עדיף לו לבוא עליה מלהוציא שז"ל.
מה שפשוט לך, הסתפק בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' רמג), ומסקנתו להיפך, שגם במקרה כזה עדיף שז"ל ולא בעילת פנויה טהורה. אמנם עם הסברא שכתב שם יש בהחלט לדון. אולם הפשיטות שברור לך שהוצאת ז"ל היא איסור דאורייתא, אינו ברור כלל. ואין כאן המקום להאריך. השואל לא שאל האם זה עדיף או לא.
עדיין אני חושב שאין איסור לא תקרבו על מי שאינה ערווה. הרמבם מדגיש כל הזמן את ענין העריות. נראה שצריך לומר שמה שכתב בסוף חייבי לאווין כוונתו לשניות לעריות אך לא על קדשה.
זה לא מדוייק. הבא על הזכר זה אחד מהעריות.
כך כתב הרמב"ם (איסורי ביאה פ"א ה"ד): "העריות שיש בהן מיתת ב"ד מהן שמיתתן בסקילה, ומהן שמיתתן בשריפה, ומהן שמיתתן בחנק, ואלו שמיתתן בסקילה: הבא על אמו, ועל אשת אביו, ועל אשת בנו והיא הנקראת כלתו, והשוכב עם זכר, והשוכב עם בהמה, והאשה המביאה את הבהמה עליה". ואם כך יש בזה גם איסור לא תקרבו כמו שכתב הרמב"ם בספר המצוות: "והמצוה השנ"ג היא שהזהירנו מקרוב לאחת מכל אלו העריות ואפילו בלא ביאה. כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות. והוא אמרו יתעלה באזהרה מזה (אח"מ יח ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. כאילו יאמר לא תקרבו מהן קירוב יביא לגלות ערוה…". ובפרק כ"א איסורי ביאה ה"א-ג שם כתב הרמב"ם את איסור קירבה לעריות: א. כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה".
השאר תגובה