צריך שלא ישאר ברשותו טבל, או מתנות שלא נתנו.
והנה מי שחננו ה' ויש לו הרבה מחסנים ומקומות שיתכן שמתחבאים בהם טבל ומתנות בלי ידיעתו, מה תקנתו?
לגבי מעשר שני ורבעי, היוכל לחללם על שווה פרוטה וחומש, הגם שלא לפניו?
ולגבי הטבל, האם יועיל שיפקירם?
ולגבי תרומה גדולה ומעשר ראשון, מאי הוי ליה למיעבד?
תשובה:
שלום רב
מפאת קוצר הזמן בערב החג לא הספקנו לענות.
אכן,מצות הביעור מחייבת להפריש מעשרות מכל הטבל שתחת ידו. כך מבואר במשנה במעשר שני פ"ה משנה ט.
אם המטבעות או הפירות אינן ברשותך לא ברור שתוכל לחלל עליהם, הכסף משנה (נדרים פי"ב) כותב שמועיל חילול גם על דבר שאינו ברשותו וזה מסקנת הגמרא, אבל דבריו אינם מוסכמים, ראה שם בספר המפתח שהובאו פוסקים רבים בנושא. בכל אופן, אין הרבה ברירה, זוהי האפשרות היחידה שלך לחלל, או שזה חל (אם זה ברשותך), או שספק אם זה חל (אם אינו ברשותך).
להפקיר דבר שאינו ברשותך גם לא ניתן.
כתבתי בשאלתי: לגבי מעשר שני ורבעי, היוכל לחללם על שווה פרוטה וחומש, הגם שלא לפניו?
וכוונתי שהמע"ש אינם לפני אבל ברשותי באיזה פינה לא ידועה.
ועניתם שאי אפשר לחלל על מה שאינו ברשותו, וכנראה הבנתם שהשווה פרוטה וחומש אינם ברשותי, ולא זה שאלתי, אלא כפי בביארתי.
שששניהם ברשותי רק המע"ש אין ידוע מקומו והשווה פרוטה לפני.
עוד שאלתי-
ולגבי הטבל, האם יועיל שיפקירם?
ועניתם שאי אפשר להפקיר מה שאינו ברשותו, אבל שאלתי לגבי טבל שכן נמצא ברשותי, רק נמצא באיזה פינה שכוחה ואיני יודע איפה?
תודה וסליחה שלא בארתי די את שאלותי
ההגדרה ההלכתית של דבר שאינו ברשותו, הוא דבר שאינו בשליטתו, לכן גם אם זה באיזה מקום בבית אבל זה אבוד ואינו תחת שליטתך הדין שווה. כנ"ל לגבי הפקר.
השאר תגובה