שאלה:
הדין שאם אדם מפריש מעשר ראשון יותר מעשירים הרי פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים, מפני שאמר "עשירית" מהפירות יהיו מעשר ראשון ובפועל לקח יותר מעשירית נמצא שבתוך הפירות שייחד למעש"ר יש פירות טבל (כל מה שיותר מעשירית בדיוק).
ועשירית הפירות שצריכים להיות מעש"ר זה עשירית מכמות הפירות שנשארה אחרי שהרימו ממנה את התרומה גדולה (כלומר אם ממאה פירות שווים הפריש פרי אחד לתרו"ג נשארו 99 פירות, אז המעש"ר צריך להיות 9.9 פירות לא פחות ולא יותר)
והנה בזמנינו בנוסח ההפרשה אומרים 'יותר מאחד ממאה יהיה תרו"ג 'והפשט שרוב האנשים מבינים שהכוונה יותר מאחד ממאה היינו מכל הפירות, ואח"כ אומרים 'אותו אחד ממאה ועוד ט' כמותו וכו" הרי זה משמע כנ"ל שמפריש עשירית מכל הפירות (כולל התרו"ג).
וא"ת שאין בעיה משום שהתרו"ג היא רק 'משהו' ממילא לא נחשב שהרבה מעשרותיו, זה אינו ובפרט בהפרשות ביתיות שלוקחים הרבה יותר מא' ממאה בד"כ ולפי"ז "יותר מאחד ממאה" יכול להיות חתיכה הראויה להתכבד.
וצ"ע
אשמח אם תענו לי בפירוט עם מקורות, כי חיפשתי בהרבה ספרים אם מישהו מדבר משאלה זו.
תשובה:
שלום וברכה
לכאורה דברי התורת זרעים שאצטט כאן יש בהם תשובה לשאלתך המעניינת [וכונתי שכיון שירד מהפירות כמות מזערית זה בכלל אומד, משום שקה לנקוב את הסכום שירד]:
תורת זרעים מסכת תרומות פרק א משנה ז
אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין.
בתרומה גדולה מיירי, אבל בתרו"מ פלוגתא דאבא אלעזר ב"ג ורבנן אי ניטלת מאומד כדאיתא בירושלמי. וכתב הר"ש וז"ל: וא"ת היכי שרינן לעשר מאומד א"כ הו"ל מרבה במעשרות וי"ל דהיינו כשמרבה במתכוין אבל מתכוין לאמוד יפה לא חשיב מרבה. ומיהו מדשרינן במנחות ד' נ"ד לאבא אלעזר ב"ג לעשר תאנים על גרוגרות במנין אף על גב דהוי מרבה במעשרות במתכוין משמע דכל מה שירצה להרבות נחשוב עין יפה. ונראה דלית לי' לאבא אלעזר ב"ג מרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין. עכ"ל.
ולענ"ד נראה, דאיכא תרי דיני הפרשה, חדא דין הפרשה במדה במשקל ובמנין, ובזה אם מרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין: ועוד איכא דין הפרשה באומד, ובזה כל מה שמרבה הכל נכלל בהאומד, ואפי' מרבה במתכוין הכל נחשב לעין יפה. אך נראה, דאם מפריש במדה במשקל ובמנין ואינו מדקדק בשיעורן המכוון כדרך המודדים והשוקלים והמונים אלא מוסיף בהמדה והמשקל, אין זה נקרא מפריש במדה ובמשקל ובמנין אלא מפריש באומד, משום דהמדידה גופא הוי דרך אומד. ולא משכחת לה מרבה במעשרות במפריש במדה במשקל ובמנין אלא כשבתחילה הפריש במדה ובמשקל ובמנין וחזר והוסיף חוץ מהמדה והמשקל והמנין ואח"כ קרא שם על הכל, או כגון שטעה בהמדה ובהמנין. ולפ"ז נראה, דגם אבא אלעזר ב"ג אית לי' מרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין כשמפריש במדה ובמשקל ובמנין, והא דשרי לעשר תאנים על גרוגרות במנין הוא משום דכיון דבתחילה מפריש מהתאנים הגדולים על הגרוגרות הקטנים ואינו מדקדק במנינם ליקח מהגדולים כנגד הגדולים ומהקטנים נגד הקטנים כדרך המונים, בכה"ג המנין גופא הוי דרך אומד ואין זה אלא מפריש באומד, וע"כ כל מה שמרבה הכל נחשב לעין יפה.
השאלה שלי יותר פשוטה (ואולי לא הבנתי מספיק את התשובה)
כיון שבמוצהר האדם מפריש כיום (לכאורה) יותר עשירית הפירות בודאי (כמבואר בשאלה), אז בתוך המעשר ראשון יש לו טבל, ובימינו שהאדם אוכל גם את המעשר ראשון יש גם טבל מעורב בו.
[כלומר לא מחוסר דיוק יש יותר מעשירית אלא מעצם הנוסח שלכאורה משמעותו עשירית מכל הפירות כולל אפילו מה שהופרש לתרומה גדולה]
הבנתי היטב את שאלתך, הרעיון של התורת זרעים שבהפרשה מאומד המעשרות לא מקולקלים, ושתוספת כזו נחשבת הפרשה מאומד, ראה חידושו וחילוקו מתי יחשב במנין ובמידה שאז זו בעיה. ונראה לי פשוט שאין לך אומד גדול מזה שבאמת קשה לשער כמה הוא בדיוק היותר מאחד ממאה שאותו יש לגרע מהכמות… ולכן זה כשר לכתחילה.
נכון. אבל לכאורה יש אפשרות לצאת מכל מיני חשש
חשבתי באופן כזה (אולי):
לוקח משהו מהפירות ועושהו תרומה גדולה על הכל
לוקח חלק שהוא ודאי א' ממאה מכל מה שנשאר ואומר שעשירית מכל הפירות (כולל מה שבידו) יהיו מעשר ראשון
לוקח חלק שהוא ודאי א' ממאה מהפירות (כמובן שבניכוי התו"ג)
ואומר שהא' ממאה שבידו בדיוק הריהו תרומת מעשר (והשאר נשאר מעשר ראשון)
האם זה אכן יותר מדויק ומועיל?
שוב ראיתי נוסח הפרשת תו"מ של מכון "בית במעשר":
"אחד ממאה של השיריים מלבר הנמצא בחלקו התחתון של מה שהנחתי בצד ישאר טבל, וכל היותר מאחד ממאה של מה שהנחתי בצד הרי הוא תרומה גדולה על הכל.
אותו אחד ממאה שאמרתי שישאר טבל עם שאר הכמות הנצרכת למעשר ראשון (שסה"כ יהיה עשירית בדיוק) בחלק העליון של הפירות הרי הוא מעשר ראשון.
אותו אחד ממאה שהנחתי בצד ושעשיתיו מעשר ראשון עשוי תרומת מעשר על הכל."
לכאורה גם הם יצאו מהספק שהזכרתי בשאלתי הראשונה
אשמח לשמוע אם אכן זה מועיל יותר (כמובן כפי שביארתם שאין לחשוש חלילה על נוסח הנפוץ כלל)
בעצם אני מבין נכון אתה מציע להקדים מעשר לתרומה? אם כך זה לא עושים כמבואר בתמורה ד א.
אני בסה"כ רוצה להימנע ממצב שיש יותר מעשר ראשון ותרומת מעשר ממה שצריך (שצריכים להיות מדויקים ולא מאומד).
כפי שכתבתי בשאלה הראשונה. ועניתם לי שאין בזה בעיה (ע"פ התורת זרעים) שכיוון שהוא מאמד כמה שיכול לא נחשב שהוא מרבה מעשרותיו
לכן הצעתי פה דרך שחשבתי עליה שאין כלל אומדן אלא ממש בדיוק.
וגם הבאתי נוסח הפרשה של מכון בית המעשר-שמשמע ג"כ שמנסה להימנע מהחשש
רציתי לשאול אם אכן משמע ככה. ואם אכן נמנעים מהחשש?
אני כנראה לא הבנתי את ההצעה שלך כי לפי מה שאני מנסה להבין מדבריך אתה מקדים מעשר ראשון לתרומה, אם אינני צודק תסביר במילים יותר פשוטות.
לא הבנתי איך אפשר להבין ככה.
אני מפריש תרומה גדולה.
אח"כ מעשר ראשון.
אח"כ תרומת מעשר.
זה הסדר שצריך להיות
להלן ציטוט לדוגמא מהנ"ל:
תרומה גדולה: "לוקח משהו מהפירות ועושהו תרומה גדולה על הכל."
מעשר ראשון: "לוקח חלק שהוא ודאי א' ממאה מכל מה שנשאר ואומר שעשירית בצפונם של הפירות ביחד מה שבידו יהיו מעשר ראשון"
ואז את החלק שבידו שהוא כולו מעשר ראשון עושה תרומה גדולה רק על העשירית בדיוק (ואז השאר נשר מעש"ר)
עכשיו הבנתי, נראה שזה רעיון טוב.
השאר תגובה