מה מברכים על לחמנייה מתוקה? שיעור קביעות סעודה

שלום כבוד הרב.
במקום עבודתי לא תמיד מזדמן לי לאכול בצורה סדירה לכן אני לוקח בדרך כלל לחמניות איתי.
הבעייה היא שלא תמיד יש היכן לבצע נטילת ידיים כמו שצריך, לרוב אני מאלתר משהו לכן אני חושב שיהיה לי עדיף לקחת לחמניה מתוקה לעבודה מכיוון שהבנתי שעליה אצטרך לברך ברכת מזונות.
השאלה היא מה באמת עלי לברך עליה?
משקל ממוצע של לחמניה כזו 120 – 150 גרם, נשקל במאפיה ממנה אני תמיד קונה.
אשמח לתשובה והסבר כיצד לנהוג.
תודה מראש.

תשובה:

שלום רב

לגבי הלחמניות האלו יש ויכוח גדול בין פוסקי זמנינו, ונבאר:

1. מנהג הספרדים הוא שאם מרגישים מתיקות בעיסה ברכתו בורא מיני מזונות, ולכן הלחמניות המתוקות (שיש עליהם את המדבקה הנ"ל) לפני האכילה ברכתם מזונות, ואחרי האכילה מברכים ברכת על המחיה… ואין צורך בנטילת ידיים, [יש לציין שדעת האור לציון פרק י"ב שגם למנהג הספרדים, ירא שמים יאכל ממנה רק בתוך הסעודה], אמנם זה דוקא כשלא אכל כמות של קביעות סעודה, אבל אם אכל שיעור שקובעים עליו סעודה, דינו כפת וחייב בנטילת ידיים ומברך לפניה המוציא… ולאחריה ברכת המזון. [שיעור קביעות סעודה נבאר בתשובה 2].

למנהג האשכנזים: אם הקמח שבעיסה הוא מיעוט ביחס למי פירות, סוכר והשמן וכו' ברכתו של העיסה בורא מיני מזונות, ועל פי זה יש שנהגו להקל לברך על הלחמניות מזונות, (במקרה שידוע שיש רוב במי פירות ביחס לקמח), כמובן שכל דברינו הם רק כשלא אוכלים כמות שקובעים עליו סעודה אבל אם אוכלים שיעור שקובעים עליו סעודה מברכים לפניו המוציא.. ולאחריו ברכת המזון, (וכפי שיבואר בתשובה 2). הבעיה היא, שבמאפיות רבות הלחמינ אינה עשויה מרוב מי פירות אלא מתרכיז מי פירות המעורב ברוב מים, ובזה נחלקו הדעות, יש סוברים שכיון שרמת המתיקות היא כמו מי פירות הברכה מזונות, אולם רבי ערערו על כך, ולכן אשכנזי לא יוכל לחמינ כזו אלא בתוך הסעודה או בכמות של קביעת סעודה המחייבת בלאו הכי ברכת המזון.

2. אם אוכלים כמות של לחמניות מזונות או בורקס ועוגה וכדו' בשיעור של קביעות סעודה מברכים לפניה המוציא… ולאחריה ברכת המזון.

ולגבי שיעור קביעות סעודה נחלקו הפוסקים מהו השיעור – יש אומרים שהשיעור הוא 200 -230 גרם ויש אומרים שהשיעור הנ"ל הוא דוקא אם שבע מאכילה זו אבל אם אינו שבע מאכילה כזו אינו נחשב קביעות סעודה, אמנם אם אכל שיעור של 345 גרם לכל הדעות זה נחשב לקביעות סעודה.

יש לציין שמנהג האשכנזים לשער את השיעורים הנ"ל בשיעור של נפח, כלומר נפח של 200 – 230 סמ"ק.

ולכן ירא שמים ראוי לו להחמיר ולא ליכנס לספק ברכות, ולכן לא יאכל יותר משיעור 200 – 230 גרם, אבל מי שאינו שבע משיעור זה ואוכל פחות משיעור של 345 גרם ומברך בורא מיני מזונות, יש לו על מי לסמוך.

נ.ב

בורקס שעשוי מקמח וממולא בתפוח אדמה או בגבינה, מכיון שהם דברים שהדרך לאוכלם ביחד עם פת, יש אומרים שכשמשערים את שיעור הנפח או המשקל מצרפים גם את הנפח של התפוח אדמה, אמנם יש אומרים שמשערים רק את הנפח של הבצק ולא של התוספות, ולכן לכתחילה יש להחמיר ולשער גם את הנפח של התפוח אדמה, אבל מי שרוצה להקל ולשער רק את הנפח של הבצק יש לו על מי לסמוך.

מקורות

1 עיין בשו"ע סימן קס"ח סעיף ז' וברמ"א שם ועיין שו"ת שבלי הלקט חלק ח' סימן ל"ב.

2 עיין שו"ע סימן קס"ח סעיף ו' ובמשנה ברורה ס"ק כ"ד