שלום וברכה
מהו מקור המנהג שפודין את הבן באמצע הסעודה ולא קודם הסעודה כמו ברית מילה חתונה וכדומה?
בכבוד הראוי
תשובה:
המקור לכך שקודם נוטלים ידים לסעודה, הוא בבאר הגולה סימן ש"ה בשם מהרי"ל, וט"ז שם ס"ק י', וכן כתב בלקט יושר עמוד ס"ב, ודברי המהרי"ל הלכות פדיון הבן , שתיאר שם את מעשה הפדיון, וכתב ויהי כאשר ישבו לסעוד וברכו ברכת המוציא הביא אבי הבן וכו', ועשו הפדיון וכו' ואכלו ושתו שמחים וטובי לב, ופודין מעיקרא ואחר כך סועדין, דהסעודה אינה באה אלא בשביל הפדיון.
בשו"ת מהר"י מברונא סימן קנ"א, אחר שהביא דברי המרדכי, ולעיל הערה ה' שנוהגים לעשות סעודה לפרסומי מילתא, כתב אם כן נראה לי נכון שלא לפדותו אלא אם כן ישבו לאכול, דאי כבר פדוהו ליבא כל כך פרסומי מילתא, וגם עכ"פ אין לאכול תחילה ואחר בך לפדותו, דאז לא הוי סעודת מצוה, אלא לאחר שברכו ברכת המוציא. ו
ראה מה שכתבו עוד טעמים בענין זה באמרי אמת אות י"ט דף נ"ה ג' ובלקוטי פנחס ס"ק נ"ג, ושם נותנים טעם במה שונה הדבר ממילה שמלין קודם הסעודה, וראה עוד שם בלקוטי פנחס בשם איש מהימן, שהגה"ק בעל מנחת אלעזר ממונקאטש עשה הפדיון לנכדו לפני הסעודה. אך כבר כתב על זה בדרכי חיים ושלום סימן תתקע"א שלא העידו יפה אלא הפדיון היה אחר נט"י והמוציא כנהוג.
יש להוסיף (אם כבודו ירצה) שבילקו"י כתב שהמנהג הוא לעשות לפני הסעודה
השאר תגובה