אשה מסולקת דמים, כשנתיים, עברה חיתוך שך גידול בתוך הרחם, באמצעות סיב צר מאד שהוכנס דרך הנרתיק ופי הרחם. לאחר מכן נוצר דימום עקב החיתוך הזה. האם ניתן לדון דם זה כפצע ברור, כיון שלא היתה וסת במשך שנתיים ולא ראתה דמים בכל התקופה, או שמא זה אוסר אותה. אודה על מקורות לפסק.
בתודה
תשובה:
שלום רב.
בנוגע לשאלה זו יש לדון משני פנים: א. אם עצם הכנסת הסיב אוסרת את האשה, ומשום ש"אי אפשר לפתיחת הקבר ללא דם". ב. האם ניתן לתלות את הדימום בפצע. להלכה, אם הסיב דק פחות מ3 מילימטר ניתן להקל בשופי שעצם הכנסתו אינה אוסרת את האשה, וכן, אם על פי דעת הרופאים החיתוך הנ"ל אמור לדמם ניתן לתלות בו את הדימום והאשה טהורה. באם הסיב עבה יותר, הכנסתו אוסרת את האשה, וממילא כיון שהיא מדממת יש לה קושי להטהר ולהפסיק בטהרה. במקרה כזה, כשהיא אינה מצליחה להפסיק בטהרה יש לפנות לאחות המוסמכת לבדיקות טהרה על ידי מכון פועה [אחיות אלו מצויות בפריסה ארצית בכל מקום בארץ], ולהסתייע בה להפסק טהרה. כאשר האשה הפסיקה בטהרה כהלכה ולאחר מכן במהלך השבעה נקיים בה דימום ניתן לתלות אותו בפצע כנ"ל.
מקורות:
על דין אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ראה טוש"ע סי' קפח סעי' ג וסי' קצב סעי' ב. אלא שבראשונים נחלקו, אם דין זה נאמר רק לגבי פתיחה פנימית על ידי דבר היוצא מרחם האשה לחוץ, או גם על ידי פתיחה חיצונית על ידי בדיקה רפואית וכיוצא בזה. וראה שו"ת נודע ביהודה מהדו"ת סי' קטז וחוות דעת ובית מאיר ע"ד השו"ע שם שהסכימו עמו בזה.אולם להלכה החמירו בזה הפוסקים מלבד באופן האמור שהכניס דבר דק ביותר, וראה בזה בהרחבה בס' משמרת טהרה פרק א סעי' יג.
בנידון הנ"ל הרי הדם פורש מן הרחם ממש, אמנם זה פצע, אבל יוצא מן הרחם. האם אינו אוסר. (לגבי הסיב הוא אכן דק מאד ואינו נחשב לפתיחת הקבר). מה מקור התשובה לטהר?
בתודה
ג. פרל
אני חושב מסברא שהתורה אסרה דם נידות ולא דם פצע, אלא שבאשה שאינה מסולקת דמים ניתן היה לחשוש שמא תמיד מתלווה לדם מרירית הרחם המתפרקת שהיא חלק מדם הנידות, אולם באשה שמסולקת דמים נראה שאין למה לחשוש. ונראה שיש לכך מקור מפורש בנודע ביהודה קמא סי' מא בביאורו לדברי הש"ך שהתלייה באופן של ראייה ממש בנויה על ספק ספיקא, שמא הדם אינו מהמקור, וגם אם הוא מהמקור שמא הוא מהמכה שיש לה באותו מקום. ונראה שכוונתו למקור ממש, שאם לא כן אין כל הבדל בין מכה בנרתיק למכה בצד וזה לא נעשה ספק ספיקא.
יתר על כן נראה, שכיון שהתלייה אמורה גם בראייה דאורייתא ולא רק במכה [שהרי מדבר במכה המוציאה דם] יש הכרח לתלות במכה פנימית, שהרי מדובר גם בזמנם שנשים היו מרגישות ביציאת הדם, ואם הרגישה שנפתח מקורה מה תועיל התלייה במכה שבנרתיק, הרי אין בה כדי להסביר את ההרגשה?
אישתי תבלה במיקווא ואחרה שבוע פיתאום ראתה דימום יומים לא ישנו ביחד אבל באותו יום קבר לא היה דם ואז המשכנו לישון ביחד האים זא אסור ואים כן מה עליי לעשות
כל דימום אוסר כמו וסת רגילה. יש להמתין ארבעה ימים מרגע שנאסרה ולספור שבעה נקיים ולטבול.
השאר תגובה