לתרומות לחץ כאן

מי יורש לאחת פטירת השני בצוואה הדדית

בס"ד

שלום,
אבי וסבתי (אמא ובנה) ערכו צווואה משותפת בשנת 1983 (באותה העת אצל אותו עורך דין בשני מסמכים נפרדים).
על פי הוראות הצוואות הם היורשים האחד של השני . (השניים התגורר יחדיו מעל 30 שנה והיו שותפים בבית המגורים בחלקים שווים על פי נסח הטאבו.)

ב- 2006 נפטרה סבתי ועל פי צוואתה – אבי (בנה) הוא יורשה היחידי. ואכן נתקבל צו קיום צוואה.

ב- 2009 נפטר אבי ועל פי צוואתו – סבתי ז"ל היא היורשת.

הכיצד???

לעניות דעתנו היות ואבי כבר ירש את אימו ז"ל בשנת 2006. הוראתו בצוואתו בטלה – מהרציונל כי אין להוריש למת.

מנגד טוענות אחיותיו של אבי – כי הן נכנסות בנעלי האמא (סבתא שלי) ולפיכך הן היורשות את רכוש אבי.
מה הדין?

אשמח לדעת מה ההלכה בנושא זה.
בברכה,

תשובה:

שלום רב,

בדרך כלל כאשר עורכים צוואות הדדיות (למשל בין בני זוג) קובעים שאחד יירש את השני רק כאשר הוא בחיים.

אם לא כתבו כן, אם הצוואה נערכה בנוסח עם תוקף הלכתי (מתנה מחיים) ייתכן שאחיות של אביך יהיו צודקות (תלוי בנוסח הצוואה). אם לא, אלא מדובר בצוואה משפטית רגילה, אין לה שום תוקף והדירה בבעלות יורשי אביך בלבד.
אני מניח, שגם מבחינה משפטית, ניתן לטעון שאומדן דעת הצדדים מורה שלא הייתה כוונת הצדדים לתת לצוואה למי שכבר אינו בחיים בשעת הפטירה.

מקורות:

במתנה מחיים, אין צורך שהמקבל יהיה בחיים בשעת מיתת המצווה כיון שהוא כבר זכה במתנה לאחר זמן בשעת עריכת הצוואה. עיין רמ"א אבן העזר סי' צ סעיף א.

בצוואה משפטית, אף לסוברים שיש לה תוקף על פי הלכה, מכל מקום אין הקנין חל אלא סמוך לפטירה או בשעת הפטירה, ואם המקבל כבר לא היה בחיים, אינו יכול לזכות בצוואה. עיין בשו"ת אגרות משה אבן העזר ח"א סי' קד ועיין שו"ע חו"מ סי' קכה סעיפים ח-ט.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. נוסח הצוואה הוא:

    אני הח"מ מצווה בזאת על רכושי לאחר מותי כדלקמן

    1…..

    2….

    3. כל יתרת הכספים שתיוותר לאחר ביצוע האמור בסעיפים 1 ו 2 יועבר בשלמות… לאימי…

    4. הנני מורה כי כל חלקי וזכויותי…יועברו יהיו ויוקנו לבעלותה ולחזקתה היחודיים של אימי.

    5. הנני מורה ומצווה כי כל רכוש מכל מין וסוג שהוא….אשר יהיו שייכים לי….בעת מותי…יעבר יהיו ויוקנו לאימי, ולה בלבד אני מצווה את כל רכושי…

    6. כל אדם אחר שהינו או יהא בעת מותי יורשי עפ"י הוראות הדין ואשר לו ציוויתי לו בצוואתי זה מאומה יהא זכאי לקבל מעזבוני בכום של שקל אחד.

    7. הנני מגלה דעתי כי רצוני הוא שצוואתי ו תחול ותפורש בדרך היותר מועילה, בין אם לפי חוקי מדינת ישראל ובין אם לפי תורת ישראל, ואם הוראה כל שהיא או חלק כל שהוא מצוואתי זה יימצא פגום, חסר או פסול לא ישפיע הדבר על יתר חלקיה שישאר תקפים

    8. כל הספקות בצוואתי זו יהיו נדונים עפ"י הפוסק או הדעה המקיימים את הצוואה וקניינם של הזוכה על פיה…

  2. לפי הנוסח האמור, לפי דין תורה, אין יורשי האמא אמורים לקבל חלק העיזבון, אלא כל העיזבון יהיה ליורשי הבן.

    מקורות:

    הטענה המרכזית היא אומדן דעת. לפי החוק טענה כזאת יכולה אולי להיות טענה (הרי כל הייחודיות של צוואה הדדית שצד אחד אינו יכול לחזור בו בנויה על אומדן דעת). אבל בצוואה הבנויה לפי דין תורה (שמבוסס על הודאה) אין משקל לאומדן דעת אלא למה שכתוב (עיין ח"מ סי' צ סק"ב).
    עם זאת, בנוסח זה שלא מפורש כיצד תחול הצוואה לפי דין תורה, יש לפרש שהיא תחול שעה אחת לפני הפטירה, וממילא אינה חלה לטובת האמא שכבר לא הייתה בחיים בשעת חלות הצוואה. עיין שו"ע חו"מ סי' קכה סעיפים ח-ט

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל