אשה ביום טבילה (לפני הטבילה ) שהוזמנה לסעודת מצווה
(פדיון הבן) האם מותר לה לאכול בשר או עוף בסעודה ?
תשובה:
שלום רב.
בסעודת מצוה מותר לאכול עוף ובשר, אלא שתקפיד לנקות את השיניים היטב לפני הטבילה.
מקורות:
ראה ט"ז סי' קצח ס"ק כה, ובס' פתחי מגדים פרק יז סעי' ב.
שאלות שנצפות עכשיו:
מאמרים אחרונים
מדריכים הלכתיים
מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?
מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל
שלו' וברכה להדר"ג!
בהורמנותיה דהדר"ג יורשה להעיר כדלהלן:
א. הט"ז שהבאתם לא דיבר כי אם על זה שמותר לאשה ביום טבילתה לאכול בשר בשבת ויום טוב. וכמובן שאי אפשר להקיש מזה לענין פדיון הבן.
ב. עיינתי בפתחי מגדים שציינתם, ושם לא התיר בכל מקרה כדמשמע מהדר"ג בשמו. כי שם נכתב בשם גדולי הוראה שליט"א, שיש לאשה לאכול בסעודת פדיון הבן דגים. ורק אם אין בסעודה אלא רק בשר, אזי ניתן להקל לאשה לאכול בשר.
ג. יש לציין שלפי דעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו הליכות עולם חלק ה' (עמוד קפא) שנוקט לעיקר, שאין לאשה לאכול בשר ביום הטבילה אפילו ביום טוב!, א"כ כל שכן שלא יתיר בסעודת פדיון הבן. ולענ"ד יש צורך לציין בפרט את דעתו, כי רבים הולכים לאור פסיקותיו.
(ויש לציין עוד שהגרי"ש אלישיב זצ"ל גם כן לא היקל לאשה לאכול בשר בפדיון הבן, וכדהביא בשמו בספר אשרי האיש חלק יורה דעה עמוד רסה. אם כי זה נכון שהגר"נ קרליץ שליט"א בחוט שני על נדה עמוד שח מיקל בכל סעודת מצוה).
בברכה רבה,
הלל עטינגר
יישר כח. לעצם הענין: א. משום כך לא הסתפקתי בט"ז וציינתי להוראה הנזכרת בפתחי מגדים. ב. ההסתייגות שכתב לגבי אכילת דגים אינה מובנת לי שהרי אם הדבר מותר מה מקום יש לסייג זאת באופן כזה. כמו כן באופן מעשי הדגים אינם מוגשים יחד עם הבשר וממילא אין משמעות להסתייגות זו. ג. דברי הגר"ע יוסף הנ"ל אכן לא היו לפני בעת עריכת התשובה, ולעצם הענין, עיינתי במקור שציינתם וכלל לא ראיתי שקובע מסמרות בענין זה.
מה הדין לגבי חול המועד?
מותר. כך כתב בשיעורי שבט הלוי וכן הובא בשם הגרש"ז אויערבך.
מה הדין של חול המועד. סעודות חול המועד נחשב כחג? (ושמחת בחגך. בשר ויין..)
אכן, מצות עשה לשמוח ביום טוב ובחול המועד ((נחלקו הראשונים אם מצות שמחה בזמן הזה וכן בשאר דברי שמחה הנוהגים ביו”ט אם הוא מן התורה או מדרבנן, שדעת הרמב”ם וכמ”ש (הל’ יו”ט פ”ו הי”ז -יח) “שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו’, אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו – כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכדעתו נקט להלכה למעשה בשאגת אריה (סי’ סה), ואילו שיטת התוס’ (מו”ק יד: ד”ה עשה) שמצות שמחה מן התרה הוא דווקא בשלמי שמחה ואילו מצות שמחה שאמרו לשמח בניו וביתו ולאכל בשר הוא מדרבנן.
השאר תגובה