אני מתגורר בישוב לא מאוד גדול.
יש בישוב כיום מכולת אחת.
אנו ממוקמים יחסית רחוק מאיזור מרכזי כך שאין הרבה ספקים שמוכנים להגיע ומי שמגיע דורש סכום נכבד מאוד כיון שזו הגעה מיוחדת
על מנת למנוע אפשרות לפתיחת מכולת מתחרה מחייב בעל המכולת את כל הסוחרים להמנע ממסחר עם תושבים.
בנוסף, על מנת להיות ספק בלעדי הוא אוסר עליהם גם קשרי מסחר עם בתי עסק או מוסדות בישוב כך שכולם יהיו חייבים לקנות את המזון דרכו או דרך גורם חיצוני אחר, דבר שיוצא לרובנו לא משתלם בשל העמלה הגבוהה על עצם ההגעה.
את הכוח לעשות זאת שואב בעל המכולת מהעובדה שהוא מחזיק רשת של מכולות במספר מקומות כך שהספקים מוכנים לעמוד בתנאים אלו.
שאלותי:
א. האם מותר לבעל המכולת להגביל את התחרות באופן זה?
ב. האם החוזים שהוא חותם עם הספקים תקפים מבחינה הלכתית?
ג. האם יש משהו שניתן לעשות (הלכתית) כנגד התנהגות זו?
תשובה:
שלום רב.
ההסכמים שחתם עליהם בעל המכולת עם הספקים, בודאי כשרים ותקפים, (כמובן, אם עשה זאת כדבעי). כפי שלספקים מותר לדרוש ממנו מחיר גבוה יותר עבור כניסתם ליישוב. בודאי מותר לבעל המכולת להגביל אותם, כדי שלא יווצר מצב שהוא יאלץ לשלם יותר, ואילו האחרים יהנו מהספקים ללא תמורה נאותה. ענין זה הוא כלכלי מובהק, ואין להלכה כל ענין בכוחות השוק במקרים אלו.
לפעמים אף שמרו חז"ל על המוכר מפני מתחרים אם המצב מגיע לכדי סגירת העסק וכד'. למרות שהלקוחות נאלצים לשלם מחיר יקר יחסית. ראה בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' סט (תלמידו של בעל הקצות החושן, והמוציא לאור של ספרו החשוב אבני מלואים) שנשאל במוכר שהוריד את מחיר היי"ש באופן שאחרים אינם יכולים להוריד כך, גם מחמת בדרך כלשהי היה משלם פחות מיסים, וכן מחמת שהיה איש אמיד והיה קונה בפעם אחת סכום עצום. והשיב שודאי הדין עם שאר המוכרים ואפילו אם הלוקחים מרוויחים בזה שקונים בזול "מאי חזית דדמא דקונים סומק טפי מדמא דמוכרים (=האם דמם של הקונים אדום יותר מדמם של המוכרים) כיון ששניהם ישראלים אדרבה המוכרים הם חנוונים שכל חייהם תלויים להם בזה הרויח משא"כ הקונים אם כל אחד יוציא פרוטה יותר אין חייו תלויים בו".
אין בכוונתי לומר שבכל מצב כזה, כך יהיה ההלכה. אני רק רוצה להביא דוגמא, שלמרות שהלקוחות נאלצים לשלם מעט יותר, לפעמים הדין הוא עם המוכר.
הרבה הצלחה
לענ"ד, במקרה דידן אין מדובר בפסיקת חיותו, שכן יש במקום מספיק תושבים לפתיחת שתי מכולות ועוד שיש ברשותו רשת של מכולות.
אולם הוא מעוניין לעשות רווחים עד כמה שניתן יותר גדולים ועל כן מגביל את הספקים וממילא את התושבים והמוסדות.
במידה והספקים היו מגיעים עבור כמה גורמים כל גורם היה משלם חלק מעלות ההגעה כמקובל בתחום וע"כ גם הטענה שהוא ישלם את כל העלות של ההגעה, לענ"ד לא קיימת.
מה עוד שבעלי המוסדות מוכנים לשלם את חלקם בעלות ההובלה ולא לעבור עוד ידיים שמייקרות עוד את המוצרים.
האם יש לדברים אלו השלכות הלכתיות?
כפי שכתבתי לך אין אפשרות למנוע מהמוכר לעשות הסכמים עם הספקים. בהלכה לא נמצא הגבלה בנושא זה.
אגב, לענין מה שכתבת בפסיקת חיותו. החת"ס כותב כי פסיקת חיותו הוא לכל חנות בנפרד. כלומר, אם בחנות אחת יש פסיקת חיותו לגמרי. אע"פ שהוא עשיר גדול ובחנויות אחרות הוא ממשיך להרוויח. יש בזה משום פסיקת חיותו. אבל זה לא הנושא במקרה זה. משום שהלקוחות הם אלו המרגישים פגועים ממנו ולא להיפך.
אמנם ההחתייבות של הספקים למוכר (בעל המכולות) תוקפה ההלכתי אינו ברור דיו, אבל בנתיים לא הם השאלים האם הם יכולים להפר את ההסכם.
השאר תגובה