לפני כמה חודשים בשל הרעה במצבו של אבי הוא פנה אלי וביקש שאבוא לגור איתו בשל חוסר התאמה של ביתו נאלצתי לשפץ את הבית שיתאים לשנינו (ולמשפחתי) בזמן השיפוץ אבי עבר לגור אצל אחותי בזמן שגר שם שיתף אבי את כל המשפחה במהלך המתוכנן ונאמר להם מפורשות שאני ימונה לבן ממשיך שלו. בנוסף בחג פסח התכנסנו כל המשפחה ושוב הוא דיבר על העינין וכולם נתנו את בירכתם כמה ימים אחרי החג לדבריי אחי ואחותי אבי ביקש שאם יקרה לו משהו שיקימו את רצונו וידאגו שאני ימשיך אותו.
רצה הגורל ויומים לאחר מיכן מצבו הורע נאלצתי לאשפז אותו .קרוב ל7 שעות הינו במיון ובזמן הזה הוא פירט בדיוק רב מה הוא מצפה מימני ביחס לאחי ואחותי ובכלל. לאחר שהעבירו אותו למחלקה אמר לי ללכת לנוח בבית בבוקר בשעה 11 הלך לעולמו.
האם מה שנאמר בעל פה לאחיי נחשב צוואה שבעל פה וניתן לתת לזה תוקף מישפטי
בנוסף למשפחתי יש עוד כמה שכנים ומקרים של אבי ששמעו ממנו בגרסאות שונות שזהו רצונו.
מיותר לציין שמשפחתי מעונינת לקיים את רצונו הבעיה שיש לי אחות שנפטרה ולה 3 ילדים קטנים ובעלה הוא איש של תככים ומלחמות, האם מבחינת ההלכה דיברי אבי נחשבים לצוואה.
אשמח לדעת מה עלי לעשות על מנת שנוכל לקיים את רצונו של אבי בלי להיגרר למלחמות.
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה
יש מצווה על היורשים לקיים צוואה בעל פה. ואם המצווה אמר כן כאשר היה חולה שעלול למות, הצוואה תקיפה ומחייבת. במקרה זה, אכן ראוי לכל היורשים לקיים את הצוואה. לגבי האחות שנפטרה, לפי דין תורה בת אינה יורשת במקום שיש בנים, וממילא אין לילדי האחות שום חלק בירושה גם לולא הצוואה. אם הגיס לשעבר יתבע אותך בבית משפט תצטרך להתייעץ עם עורך דין (לכאורה נראה שתזכה בדירה גם בבית משפט, משום שהאבא נפטר תוך שלושים יום מהצוואה בעל פה).
מקורות:
צוואת שכיב מרע יש לה תוקף גם אם נעשתה בעל פה, אלא שאם הצוואה היא לטובת מי שאינו יורש בדין תורה יש צורך שיהיה בלשון מתנה ואם היא לטובת יורש מסוים ניתן לומר גם בלשון ירושה. עיין שו"ע חו"מ סי' רנג סעיף ב. יש להדגיש שאין המצווה יכול למעט מהחלק המגיע לבן הבכור (פי שנים), אם יש בכור.
לפעמים יכול להיות שאדם יצווה שבנו יקבל את כל נכסיו ותהיה הכוונה שיהיה אפוטרופוס בלבד, עיין שם סי' רמו, אבל במקרה זה היורשים הבינו שהכוונה היתה לירושה.
אם היה להם אח שנפטר היתה יכולה להיות בעיה בצוואה, אם אין עדים כשרים שיעידו על הצוואה, משום שלפי דין תורה המשפחה נאמנת רק כלפי עצמם ולא כלפי יורשים אחרים. אבל במקרה זה מדובר בבת שאינה יורשת.
לפי חוק הירושה סעיף 23 יש תוקף לצוואת שכיב מרע שנפטר תוך שלושים יום מהצוואה. לפי החוק גם בת יורשת, אבל מצד שני המשפחה נחשבת לעדים כשרים.
"משום שלפי דין תורה המשפחה נאמנת רק כלפי עצמם ולא כלפי יורשים אחרים." – אשמח לדעת מה המקור לכך ? (ללמוד ולא לקנטר, חלילה)
מצאנו פעמים רבות שאדם לא נאמן בהודאתו לגרע או להפסיד לאחרים, ולכן אדם שאומר שהשטר חוב שבידו פרוע אם יש בכך הפסד לאחרים אינו נאמן בהודאתו, וכהנה רבות שלא נאמן להפסיד לאחרים בהודאתו. ולכן בני המשפחה שמודים בצוואה של אביהם לעצמם הם נאמנים אבל לא נאמנים לגרע לאחרים, ואחרים שמפסידים יכולים לדרוש הוכחה של עדות.
בהצלחה.
השאר תגובה