בס"ד
שלום לכבוד הרבנים החשובים!
בעל חניה פרטית לרה"ר גילה בוקר אחד בדרכו לעבודתו שרכב זר חונה בחניתו. הרכב הזר לא חסם את רכבו של בע"ה. בע"ה נזהר שלא לפגוע ברכב הזר ביציאתו מחנייתו לרה"ר, אך בכל זאת פגע ועקר את המראה של הרכב הזר. האם שייך בכהאי גונא לטעון 'עביד איניש דינא לנפשיה'? ולפטור אותו לכו"ע?
תשובה:
שלום רב,
לפי מה שנפסק בשו"ע הנהג הפוגע פטור, מדין מזיק שלא בכוונה ברשות המזיק.
יש טוענים שאין דין 'עביד איניש דינא לנפשיה' רק אם הנזק הוא סביר ביחס להצלה, כגון שהורג שור שבא להזיק כדי להציל את שורו, אבל אסור לעשות נזק גדול כדי שלא לאחר לעבודה בקצת זמן או כדי לחסוך מונית.
מקורות:
לעניין מזיק שלא בכוונה ברשות המזיק עיין שו"ע חו"מ סי' שעח סעיף ו, אמנם בביאור הגר"א שם ס"ק יז שלדעת רש"י אם הזיק בידים לאחר שראה את הניזוק חייב גם אם הזיק שלא בכוונה ברשות המזיק.
בענין 'עביד איניש דינא לנפשיא' עיין עלון המשפט גליון 30 עמוד ד.
נראה לי שבשוגג שכתוב שם בסעיף הכוונה שבעל הבית לא ידע שהניזק נכנס לרשותו. אבל אם בעל הבית ידע שהוא נכנס זה כבר לא נחשב לשוגג.
החילוק בין ידע ללא ידע כתב השו"ע רק בדעת ה'ויש מי שאומר' שהיא דעת הרמ"ה, אבל הרמב"ם (הלכות חובל פ"ו ה"ג) אינו מחלק בין ידע ללא ידע אלא כל שלא הזיק בכוונה פטור. וכן כתב שם המגיד משנה וז"ל: "ודעת הרב בסוגיא שהבאתי פרק ראשון כך הוא שהוא מפרש דלא הוה ידע ביה שלא היה מתכוין להזיקו והוא ידע ביה שהיה מתכוין להזיקו והזיקו זה את זה פי' הרב בכוונה ואז הן חייבין והוזקו זה בזה שלא בכוונה ואז פטורין זה". וכן כתב בביאור הגר"א שם בביאור דעת הרמב"ם, אלא שמקשה על השו"ע למה נקט לעניין רשות המזיק כדעת הרמב"ם שרק בכוונה חייב ולעניין שניהם ברשות כדעת רש"י. אבל למעשה ברור שהרמב"ם פוטר שלא בכוונה אפילו ידע והשו"ע והטור פסקו כמותו לעניין רשות המזיק.
השאר תגובה