צד שלישי התחייב לשלם דמי שכירות ולא שילם אם ניתן לתבוע את השוכר

שמעון רוצה לשכור דירה מראובן וכעת שמעון הביא כסף ללוי לעיסקא ומהריבית של העיסקא היה משלם השכירות ולכן אמר למשכיר שלוי יחתום חוזה השכירות ישר איתך כי הוא ישלם וכן היה שחתמו בחוזה שלוי שוכר ומחייב לשלם עבור שמעון שהוא יגור בדירה, כעת לוי לא רוצה לשלם מה שחייבים עבור מה שגר שמעון שם והוא גברא אלימא ולכן המשכיר רוצה לתבוע משמעון מצד חצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר, ושמעון אומר לאו בעל דברים דידי את כי כל הקנין היה עם לוי והוא עשה קנין השכירות ומצד שני אפשר לומר שלוי הוא כמו שליח של שמעון ובמקום שילם לו ישלם שלאובן
עם מי הדין והאם אפשר לכתוב מקורות במה שאפשר תזכו למצוות

תשובה:

שלום רב,

אם בחוזה כתוב שלוי הוא המשלם, ולא משתמע שלוי משלם במקום שמעון, לא ניתן לתבוע את שמעון בדמי שכירות. אבל ניתן לבטל את החוזה בטענה שישנה הפרה ולחזור ולתבוע משמעון דמי שכירות מכאן ולהבא לאחר שהחוזה הראשון בוטל.
רצוי להעביר את החוזה כדי לראות אם אין משמעות בחוזה מה יהיה במקרה כזה, או על מי מוטל עיקר החיוב על שמעון או על לוי.

מקורות:

אם סוכם שאדם אחר משלם הרי שהחיוב הוא רק עליו. כדי להניח שהשוכר הוא ערב יש צורך בהוכחות ברורות שכך הוא אומדן דעת הצדדים, כגון שהמשכיר מכיר רק את שמעון ולא את לוי וגם לא ראה את לוי (עיין חוות דעת סי' קסח סק"כ ועוד) או משמעות בהסכם שלוי רק ערב ועיקר החיוב על שמעון. שהרי אפילו אם שמעון היה חייב לראובן לפי החוזה והיה מעביר את החיוב ללוי ב'מעמד שלשתן' (היה אומר ללוי לפרוע לראובן במעמד ראובן) דעת המחבר בשו"ע חו"מ סי' קכו סעיף ט שאם לוי אינו משלם אין ראובן יכול לחזור אל שמעון, ועיין ש"ך ס"ק לח שסובר שיש לפסוק לטובת המוחזק, ואם כן כל שכן בנידון דידן שמלכתחילה היה החוב על לוי. ואפילו לדעת הרמ"א שראובן יכול לחזור אל שמעון אם לוי מסרב לשלם, אין זה אלא כשמלכתחילה היה החוב על שמעון, ולא במקרה דידן שמלכתחילה נקבע שלוי ישלם, שהרי המקור לדעת הרמ"א הוא הרא"ש שהובא בטור והוא כותב בטעם הדבר שיכול לחזור "כי מעמד שלשתן הוא מלתא בלא טעמא", וטעם זה לא שייך בנידון דידן שהרי לוי חתם על החוזה והתחייב מעיקר הדין. ועל כל פנים שמעון יכול לטעון 'קים לי'.

אין טענה ששמעון ישלם כמו בדר בחצר חבירו ללא רשות, שהרי הוא גר בדירה על פי הסכם וההסכם הוא שלוי ישלם. ואפילו ביורד שלא ברשות אם התכוון לגבות מאדם אחר וההוא לא משלם אינו יכול לחזור ולגבות מהנהנה. עיין ש"ך חו"מ סי' קטו סק"י.

לגבי האפשרות לבטל את ההסכם להבא, עיין נתיבות המשפט סי' קצ סק"ז, ובשכירות מסתבר שלא ניתן לבטל את ההסכם למפרע, כיון שעל כך אין אומדנא. יש גם אפשרות שהמשכיר יהיה 'עייל ונפיק אזוזי' כשמגיע מועדי התשלומים הבאים. עיין שו"ע שם סעיף טו וסעיף טז.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. תודה רבה על התשובה
    במקרה זה היה שהמשכיר אחרי שמי שאמור לשלם עבר החודש ולא שילם אז ישר בא לזה שגר בדירה בפועל ותבע אותו שלא שילמו עבורו השכירות וההוא ענה ואותו רגע שיהיה בסדר אלא שלמעשה המשכיר לא זרק אותו כי ריחם עליו ותמיד אמר לו שלא ימחול לו על השכירות שחייב לו
    וכעת אני רוצה לדון אותו או מצד נהנה מצד שהמשכיר לא מחל לו ואם ההוא לא משלם הרי באותו רגע אני יכול לזרוק אותו ומאז עובר הכל לזה שדר עכשיו

  2. מה שהמשכיר לא מחל, איננה סיבה לחייב, כיון שאין צורך למחילה שמעולם לא היה חיוב על השוכר שגר בדירה.
    כאמור אין מקום לחייב את השוכר מדין נהנה, כיון שהוא נהנה בזכות מה שלוי התחייב לשלם דמי שכירות.
    אם המשכיר היה רוצה לסיים את הסכם השכירות שנחתמה עם לוי היה צריך להודיע על כך מפורשות ולפעמים אף נדרש ממנו לעשות זאת בהודעה בכתב (תלוי בנוסח ההסכם אם הוא מבוסס על חוק החוזים), תביעת דמי שכירות איננה נחשבת כהודעה על ביטול ההסכם. ולכן כל עוד ההסכם לא בוטל אין מקום לחייב את שמעון בדמי שכירות, זולת אם בהסכם הראשון משתמע ששמעון ערב על דמי השכירות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל