שלום כבוד הרב
אני זקוק להבהרה בדיני אבידה/מציאה:
בבבא קמא דף כה מבואר כי רק מגדל של שלושה מטבעות המונחים בסדר על פי הרוחב כאשר הרחב ביותר למטה צריך להכריז ואילו אם בסדר הפוך כלומר כאשר הצר למטה הרי אלו שלו.
ההסבר הנראה הוא כי הראשונה היא דרך ההנחה המקובלת והצפויה ועל כן יש להכריז והמוצא יתן בסימן את המניין.
אח"כ רואים שעבור חפץ מוצנע באשפה, אם מכוסה לא יגע ואם גלוי חייב להכריז
האם ניתן ללמוד מכאן שחפץ ברשות הרבים אנו עושים אומדנה האם הבעלים התכוון לשוב ולקחתו ולכן הדין במקרה ההצנעה ואילו במגדל הפוך קושיה מדוע כאשר הם מונחים בסדר הפוך וזה מצב שהסתברותית הסיכוי לקבלו בדרך הטבע נמוך מאד ובוודאי נמוך מאשר שלושה מטבעות במגדל שבסיסו רחב ובכל זאת הרי אלו שלו
האם כיוון שאין דרך העולם להניח הפוך, אף על פי שברור שהניחו אדם ולא הסתדרו כך מעצמם אין זו ראיה לכלום ואילו כאשר סידר במגדל רגיל נאמר אולי שהתכוון שישאר המגדל יציב לאורך זמן אז אומדים דעתו שרצה לחזור ולקחת?
תשובה:
רש"י מפרש בגמ' שאנו תולים שנפל דרך נפילה, ולא שאדם הניח בצורה הפוכה.
הפני יהושע מסביר שבאופן כללי כסף הנמצא ברשות הרבים ודאי נפלו, שאדם לא מניח כסף ברשות הרבים, אלא שאם הם מונחים בצורה יפה ומדוקדקת יש לי הוכחה נגדית שאדם הניח בכוונה, אבל אם לפי צורת ההנחה לא מסתבר שאדם הניח אני חוזר לכלל הבסיסי שכסף ברשות הרבים הוא דרך נפילה.
אני מצטט את לשונו: בגמרא אימא אתרמויי אתרמי ובהדי הדדי נפל ולכאורה יש לתמוה דמשמע מהכא דכיון דמספקא לן מלתא אי הוי דרך נפילה ונתייאש או דרך הינוח ולא נתייאש אפ"ה הוי של מוצאו ובכולהו פרקין משמע דלעולם לא זכה המוצא אלא היכא דידעינן בודאי שכבר ידעו בו הבעלים ונתייאשו וכן משמע בסוגיא דיאוש שלא מדעת וי"ל דשאני הכא דדרך הינוח לא שכיח כיון דהוא בדוכתא דשכיחי אינשי ויותר יש לתלות בנפילה היכא דאפשר ודו"ק.
