שבירת מראה של רכב חונה השייך גוי

שאלה:

שלום ותודה על האתר הנפלא אני גר בחו"ל ואשתי נהגה ברחוב דו צדדי שהוא צר סואן בו כל הנהגים מקפלים את המראות בחניה והנה היא חזרה הביתה ואמרה לי שהיא שפשפה מראה פתוחה אך לא יודעת את מידת הנזק כי היא לא יכלה לעצור אך היא לא נהגה מהר היא היתה על הילוך שני בערך 20-30 קמ"ש אז לאחר שעה וחצי אני עברתי במקום וראיתי אוטו שהמראה נפלה לגמרי כעת שאלתי היא א) האם אני חייב לשלם במקרה שהמנהג הוא לקפל את המראות ב)יש לנו ספק האם עיקר הנזק לא נעשה גם ע"י רכב אחר כי לפי נסיעתה קשה לה להאמין שהמראה נפלה בשפשופה אך כמובן זה תמיד אפשרי ג)האם עצם העובדה שזה כנראה גוי שחנה משנה את ההלכה תודה רבה ותזכו למצוות

תשובה:

שלום וברכה,

א. במקום שמקובל לקפל מראות והאחד לא קיפל, חייב הנהג הפוגע לשלם, מאחר והנהג נחשב מזיק בידיים, ולא ניתן לומר שיהיה אונס גמור – כיון שניתן לראות האם יש מראות שבולטות בדרך, ועוד שתמיד מצוי שיש נהגים ששוכחים ולא נחשב כדבר בלתי צפוי.

ב. בספק מזיק מצאנו בהלכה שפטור, ושם מדובר בשניים שעשו פעולה ולא יודעים מי הזיק. אבל כאן שהאחד הזיק, ומסתפקים אולי אדם אחר פגע, ואין בסיס לספק, חייב הראשון לשלם.

ג. יש לברר האם הניזק יהודי או גוי. אם הניזק יהודי, חייבים לשלם לו ואם הניזק הוא גוי נחלקו הפוסקים האם יש חיוב תשלומי נזיקין בגוי.

בהצלחה.

מקורות:

א. במשנה ריש המניח (ב"ק כז, א) המניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל בה ושברה, פטור. ואם הוזק הנתקל בחבית, בעל החבית חייב בנזקו. אומרת הגמרא שהיה מקרה במערבא ששבר אדם חבית חברו דרך הילכו וחייבו רבא לשלם את הנזק. ומבארת הגמרא שחיבו 'דקרנא דעצרא הוי, דכיון דברשות קעבדי איבעי ליה לעיוני ומיזל' פרש"י קרן זוית הסמוכה לבית הבד, שמנהגם היה כן כשהיתה בית הבד מליאה בני אדם היו הבאים מושיבים כליהם ברשות הרבים וממתינים עד שיצאו אלו.

מבואר שאם הניח במקום שאין לו רשות להניח, פטור המזיק, וחייב בעל החבית על נזקי אחר. ואם הוא מקום שפעמים רגילים להניח חביות המזיק חייב. אך זה דוקא במקום שלא אמור לצפות שמונח חבית, אבל ברכבים שחונים ליד המדרכה, ניתן לראות האם יש מראות בולטות, וגם שכיח שיהיו מראות בולטות.

ב. בשנים שהולכיו את המחרשה ולאיודעים מי הזיק, פסק השולחן ערוך סימן שט סעיף ד ששניהם חייבים, רש"י ביאר משום שיש ספק מי הזיק, והתוספות הקשו שהמוציא מחברו עליו הראיה. וכתב בקצות שם ס"ק ג שטעם החיוב כתוספות ששניהם פשעו, אבל אם שניים עשו מעשה ולא יודעים מי הזיק – שניהם פטורים. וכן כתב בקצות סימן שפג ס"ק א. וסימן שפח ס"ק י.

אמנם כל זה דוקא שהנזק יצא מבין שניהם ולא יודעים מי הזיק, אבל אם ראינו שאחד הזיק, לא נחשוש שמא אדם אחר הזיק ובז אין ספק לפנינו והאחד שהזיק חייב.

ג. בדין הזיק גוי, החזו"א ב"ק סימן י מחייב לשלם. אמנם מדברי הנתיבות סימן שמח ס"ק א שפסק כשיטת היראים שלמרות שגזל הגוי אסור, אבל אין חובת השבה לגוי, לכאורה גם לא יהיה חובת תשלומי נזיקין. וכ,ש שבתשלומי נזיקין לא יהיה חייב כיון שדינו כהפקעת הלוואתו שמותרת בגוי.