סופר שמטעה לקוחות בפרסום של המבצע

רבני בית הדין
כ"ג סיון ה'תשע"ט

שאלה:

בסופר מרקט השכונתי היה מבצע למשך חודש-חדשיים: סודה בטעמים 4 ב11. כמעט כל שבוע במהלך המבצע קניתי 8 בקבוקים, העברתי אחד בקופה תוך ציון שקניתי 4, ושילמתי את המחיר המוזל. רק עם סיום המבצע התברר לי כי טעם אחד לא נכלל בו. אין לי מושג כמה פעמים רכשתי את הטעם הזה. יצויין כי על המדף היו מונחים כל הטעמים, כולל זה שלא היה כלול במבצע, ללא שום בידול וסימן היכר. נוסח המודעה על המדף היה: “סודה בטעמים 4 ב11”. אכן בתחתית המודעה הופיעו סדרות של מספרים, שהם היו הברקודים המשתתפים במבצע. אבל לא צויינה החרגה למעט קוד מסויים או טעם מסויים וכדומה. אני לא מאמין שאפילו לקוח אחד עיין בברקודים לפני שהעמיס בקבוקים לסלסלתו. לכאורה, הסופרמרקט גרם לעצמו היזק ודאי. מה הדין? אני חייב לשלם? וכמה?

תשובה:

שלום וברכה,

סופר מרקט שמפרסם על מבצע, בצורה שיש בפרסומת גם הטעייה ללקוחות, נחשב לאיסור גנבת דעת. היות ואדם מהשורה לא בודק את מספר הברקוד, ויש סבירות גבוהה שהלקוח יטעה, וכאשר ייגש לקופה ויעביר את כל הבקבוקים בבר קוד, יפסיד את המבצע וישלם יותר.

העובדה שהסופר עובר באיסור גנבת דעת, לא פוטר את הלקוח לשלם על המוצר. וכן העובדה שהסופר סיכן את עצמו – שיהיו לקוחות לא יבחינו בטעות, וייקחו מהסוגים שאינם כלולים במבצע ולא ידווחו, גם זה לא פוטר את הלקוח לשלם.

הנדון שלפנינו: אחר שערכת קניות רבות ואין לך מושג כמה לשלם?. דעת השולחן ערוך לווה שאינו יודע כמה החוב, ישלם מה שודאי חייב ועל השאר פטור לצאת ידי שמים. וי”א שחייב לצי”ש עד שיתפשר עם המלווה. והש”ך פסק כשיטה הראשונה שפטור אפילו לצי”ש.

ולכן יש לשלם על הבקבוקים שודאי אתה חייב. ועל השאר פטור אפילו לצי”ש.

בהצלחה.

מקורות:

גניבת דעת – ראה בשולחן ערוך חו”מ סימן רכח אופנים שונים שאסור למוכר לייפות את המקח כאשר הייפוי מסתיר מומים. וכן אסור לתת לו הרגשה שהמקח טוב, בזמן שהמקח גרוע. כגון לא ימכור עור של בהמה שמתה וגורם לו לחשוב שהעור של שחוטה – עור משובח. איסור גנבת דעת חל כאשר המחיר מתאים למום שבמקח, אלא שנותן הרגשה כאילו מכר מקח ללא מום. אבל אם דורש מחיר גבוה, עובר גם על איסור גזל. וכמו שכתב בשו”ע הרב הלכות הונאה וגניבת דעת סעיף יח ‘והכלים אסור לצובעם שיראו כחדשים, ואין השבח שמשביחם בצבע כמו העילוי שמעלה אותם בדמים, מפני שסוברים שהם חדשים ונמצא מטעה ומאנה‘.

סופר שמכריז על מבצע, ומטעה לקוחות, אין איסור של גנבת ממון, היות והמחיר מתאים למוצר, אך ההטעיה שמראים לו כאילו יש מבצע נחשב לגנבת דעת.

לקוח שגנבו את דעתו לא מצאנו שיש סיבה שייפטר מתשלום.

ספק  כמה חייב – שו”ע חו”מ סימן עה סעיף יח הביא ב’ שיטות אם חייב לצי”ש. ובש”ך שם ס”ק סז הכריע שפטור אף לצי”ש.

בש”ך שם הביא את דברי הירושלמי שמחלק בין ספק גזל שחייב לצי”ש ובין ספק מלווה שפטור לצי”ש. ובמקרה הנ”ל דינו כספק הלוואה ולא כספק גזל, כיון שלא לקח ע”מ לגזול אלא ע”מ לשלם, והספק כמה חייב לשלם על המקח. ועוד שדיני גזלן נאמרו דווקא במזיד ולא בשוגג, בשונה ממזיק שלא חילק בו הכתוב בין שוגג למזיד – ראה קצות סימן כה ס”ק א.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *