שאלה:
האם מותר לאדם הרוצה להגיע לארץ ישראל לכמה שנים וצריך סיוע כספי, לפנות למשרד הסוכנות של המדינה המעודדים את העליה לארץ בסכומים גבוהים של כסף והטבות שונות כדי שאנשים יעשו עליה, אפילו אם אין כונתו ללכת לגור לארץ כל החיים רק לכמה שנים, ואולי גם דעתו לבטל אחר כמה זמן את האזרחות הישראלית, ואינו עושה כל זה רק לקבל הכסף. השאלה היא במקרה שלא שואלים במפורש ולא מתנים על ההטבות שיהיה מטרתו ללכת לגור בארץ לגמרי, רק גם המקבל לא אומר להם שדעתו לבטל את זה. ובמקרה שאין צד שבסוף ישאר בארץ מכמה סיבות.
תשובה:
שלום וברכה,
מותר לעלות לארץ ולקבל הטבות שמגיעות על פי חוק, למרות שדעתו לעלות זמנית ולא להשתקע בארץ.
בהצלחה.
מקורות:
בנידון דידן עלינו לברר האם יש אחד משלושה איסורים – שקר. גנבת דעת. גזל.
שקר – משנה בדיבורו
כפי שהגדרת בשאלה האם יש כאן שקר שמראה כאילו עולה לארץ והתשובה,לכך: אין כאן שקר שהרי לא שינה בדבריו ולא אמר כלל שרוצה להשתקע. איסור שקר נאמר רק אם משנה בדבריו, שאומר שרוצה להשתקע כאשר אינו רוצה להשתקע. אבל אם הגיע ללא כל הודעה אין איסור שקר.
גנבת דעת – שמטעה את חברו
לגבי מה שהעלה האם יש כאן איסור גנבת דעת?. אכן איסור גנבת דעת חל גם כאשר לא משנה את דבריו, אלא אם נותן הרגשה לשני שיטעה נחשב לגנבת דעת. אמנם דין זה נאמר רק אם יוצר פעולות להטעות את חברו. אבל אם לא יצר שום פעולה והשני טועה מעצמו, אין חובה לעדכן אותו ולומר לו שטועה. ונגדיר את הדברים: הגמרא במסכת חולין דף צד עמוד ב דנה לגבי בשר בהמה שנמצאה טריפה כיצד ימכרנה בשוק ולא ייטעו יהודים ויקנו אותה, ואומרת הגמרא: היכי מכרזינן כשנמצאה טריפה בעיר?. ומשנינן: אמר רב יצחק בר יוסף: כך הוא לשון ההכרזה: נפל בישרא לבני חילא! בא לידינו בשר הראוי לגויים.
ומקשינן: ולימא ויכריזו: נפל טריפתא לבני חילא!? ומשנינן: אם כן, לא זבני הגויים מהבשר, שגנאי הוא להם לאכול בשר שאנחנו לא רוצים לאכלו.
ומקשינן: אם כן, שהגויים אינם יודעים שהבשר טריפה איך מותר למכור להם טריפות והא קמטעי להו? ומשנינן: אינהו הוא דקמטעו אנפשיה! הם גורמים לעצמם להיות מוטעים מאחר שלא שאלו אם הבשר כשר או טריפה.
כי הא דמר זוטרא בריה דרב נחמן, הוה קאזיל מסיכרא לבי מחוזא, ורבא ורב ספרא הוו קא אתו לסיכרא. פגעו אהדדי נפגשו ליד סיכרא. הוא סבר לאפיה הוא דקאתו. מר זוטרא חשב שרבא ורב ספרא באו לקראתו מבי מחוזא, אמר להו מר זוטרא: למה להו לרבנן דטרוח ואתו כולי האי? שהלכתם מרחק כה רב לקראתי. אמר ליה רב ספרא למר זוטרא: אנן לא הוה ידעינן דקאתי מר לא ידענו מבואך כלל, אלא הלכנו לדרכנו ונפגשנו במקרה. אבל, אי הוה ידעינן שאתה בא לעיר – טפי הוה טרחינן! היינו הולכים עוד יותר לקראתך. אמר ליה רבא לרב ספרא: מאי טעמא אמרת ליה הכי? מדוע סיפרת לו האמת דאחלישתיה לדעתיה שהיה סבור שבאנו לכבודו ועתה חלשה דעתו. אמר ליה רב ספרא לרבא: והא קא מטעינן ליה אילו הייתי שותק, ועל ידי כן היה מכיר לנו טובה על כך לחנם. אמר ליה רבא: איהו הוא דקא מטעי נפשיה! לא אנחנו היינו מתעים אותו אילו שתקנו, אלא הוא היה מתעה את עצמו.
וכן פסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה ומקח טעות סימן רכח סעיף ו: "אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם…. ואם הוא דבר דאי בעי ליה לאסוקי אדעתיה שאינו עושה בשבילו, ומטעה עצמו שסובר שעושה בשבילו לכבודו, כגון שפגע בחבירו בדרך וסבור זה שיצא לקראתו לכבדו, אין צריך להודיעו.
ולכן כאשר עולה לארץ ורוצה לקבל את זכויותיו, ולא עשה שום פעולה שמראה שרוצה להשתקע, אין זה גנבת דעת, למרות שהם יחשבו שבא להשתקע בארץ, הרי הם מטעים את עצמם. בנוסף, שאיסור גנבת דעת דווקא שגונב דעת של בני אדם פרטיים, אבל לא שייך לגנוב דעת של רשויות, משום שאין כאן ישות מסוימת.
ניצול החוק או פרצה בחוק אינו גזל
עולה חדש שמגיע לו הטבות כדי שיוכל להשתקע, אם לא התנו בפירוש שההטבות ניתנים על דעת שישתקע, אין איסור גזל לקבל גם אם אינו רוצה להשתקע. והיות ומבחינה חוקים כל עולה זכאי להטבות, זכותו של כל אחד לזכות בהטבות ללא הגבלת תנאים. ומעבר לכך מצאנו בפוסקים שניצול פרצה בחוק אין בו משום איסור גזל, וכדברי הפתחי חושן (שם) וז"ל: ונראה שמותר להבריח המכס ע"י ניצול פרצה בחוק, ואף להערים באופן המותר, כדמוכח מדברי הריב"ש סימן ב (כפי שנראה מדברי הכנה"ג בגופא דעובדא) במקום שמחוק המלך הוא שאם הסחורה שייכת לאחד מבני העיר פטורה ממכס, ושל בני עיר אחרת חייבת, ושולחים סחורה ע"י אחד מאנשי העיר שפטור ממכס, שאם נותן לו הסחורה במתנה שעי"ז יחשב כאילו היא של הפטור ממכס שיוכל להשבע על כך, אינו מועיל, שהרי לא כיון למתנה גמורה, וגם השליח לא נתכוין לזכות בה, אבל יכול לתת הסחורה לשליח במתנה ע"מ להחזיר (שדינה כמתנה גמורה) לו או לפלוני היושב באותה עיר, ולאחר שנשבע שהסחורה שלו יחזירנו לאותו פלוני ובזה מקיים תנאי ההחזרה, ואח"כ יחזור ויקחנה ממנו ויעשה שליחותו, וכתב עוד הריב"ש שצריך שיזכה המשלח בקנין לאותו פלוני שיזכה בה קודם שיוצא השליח לדרך, דאל"כ הוי כהולך דלא הוי כזכי במתנה. ומה שימשוך אח"כ הסחורה לא יועיל, שבשעה שהגיעה הסחורה לנמל כבר זכה המוכס בחוקו.
וכאן אין ניצול של פרצה, אלא כל הוא החוק. ואדרבה ניתן לומר שגם אם אינו רוצה להשתקע, הרשויות מסכימות לתת לו הטבות כדי שירגיש בנוח וירצה להשתקע. ולכן אין איסור לעולה לעלות זמנית ולזכות בהטבות של עולה חדש.
