שאלה:
מצאתי "פסק" האומר שאם משהו דופק על דלתך ואתה מניח שהוא קבצן, אינך צריך לענותה"פסק" זה לא בא עם מקורות. האם לכם יש?
תשובה:
הנושא העיקרי הוא שכיון שכיום יש הרבה מאוד אנשים שאינם עניים באמת, רבים סמכו על כך כדי לומר שלא חייבים לתת לכל אדם שמבקש ברחוב כסף.
זה ברור שעני שמבקש צדקה, חייבים לתת לו זוהי מצוות צדקה. ראה את לשון הרמב”ם (פ”ז מתנות עניים הלכה ב’): “מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני, אם היתה יד הנותן משגת, שנאמר פתוח תפתח את ידך לו ונאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך. וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בלא תעשה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון”.
אולם ברור שאם לא נראה שהם אנשים הגונים אין צורך לתת להם, היום רבים הנוכלים או אנשים שסתם אינם בריאים בנפשם והקיוץ נדבות אצלם הוא יותר אורח חיים מאשר צורך, ולכן רק אדם שמבקש אוכל חובה לתת לו,או כמובן כשנראה שהוא עני מהוגן.
סתם לא לפתוח את הדלת כאשר ברור לך שיש שם עני שמבקש צדקה, אין הגיון.
אז איפה בדיוק הגבול?
האם אני מחוייב לתת צדקה לכל מי שמבקש ממני ברחוב או בבית כנסת וכיו"ב, או שבגלל שיש חשש שהוא רמאי אז לא לתת לאף אחד מהם, ולתת במקום לזה למקומות ידועים ובטוחים שאני יודע שזה למטרות צדקה ולא מרמים אותי?
או לתת רק למי שיש לו חתימה מרב מוסמך שהוא באמת צריך?
ככל שאתה מתרשם מרצינותו של האיש ואמינותו, על ידי הכרת פניו, תן לו משהו, כמה שקלים, אבל את עיקר כספי הצדקה שלך תתן למקום בטוח, כמו הקופות הידועות, ועדות הצדקה הגדולות וכדומה. כמובן שאם התברר לך היטב שאכן יש כאן משהו רציני וליבך חם על הענין זה מצויין, אבל זו ההנהגה המאוזנת בדרך כלל.
תודה רבה על התשובה.
רק שאלה אחרונה: אם אני מפקפק באמינותו של האיש, אני יכול לא להביא לו בכלל (כמובן כשמבקש כסף ולא אוכל), או שיש בזה משום "לא תאמץ את לבבך" ובכל זאת צריך להביא לו סכום קטן?
אם מפקפקים באמינותו אין חיוב.
השאר תגובה