למה פאה נחשבת כיסוי ראש?

רבני בית ההוראה
ט"ז אדר ב' ה'תשע"ט

שאלה:

שלום וברכה כבודו יש לי אלייך שאלה שבזמן האחרון מטרידה אותי כי אני לא מבינה אישה נשואה צריכה ללכת עם כיסוי ראש מתוך צניעות את זה אני מבינה אבל אני לא מבינה למה מותר ללכת עם פאה כיאלו מה ההבדל בין פאה לשיער רגיל? אני רואה המון דתיות עם פאה ואני לא מבינה למה את עניין הכיסוי ראש אני מבינה אבל את הקטע הזה שפאה מותר ושיער רגיל זה אסור אני לא מבינה אשמח לתושבתך תודה רבה ויום נפלא

תשובה:

שלום וברכה

הנושא של כיסוי הראש אינו בשביל שהאשה תהיה יפה פחות, אלא כדי להצניע ולהסתיר את השיער הטבעי, גילוי השיער הוא זה שנחשב פרוץ ועלול להביא לידי חטא, ממילא, ברגע שניכר על הפאה שאינה השיער הטבעי, זה כבר בעל משמעות אחרת לעיני הרואה ואין בכך איסור, זה ישפיע אחרת על המתבונן. כמובן שאם הפאה אינה עדינה, אלא פרועה מידי ארוכה מידי וכדומה באופן שמושך את העין, זה אסור, כמו כל בגד בעל תכונה כזו שאסור ונחשב לפרוץ.

תגובה אחת

    יחיאל:

    ברשות הרב המשיב, ארחיב עוד קצת:

    הגמרא במסכת כתובות לומדת מהפסוק “ופרע את ראש האשה”, שראשה של האשה היה מכוסה מלכתחילה, ומכאן שמנהג בנות ישראל לכסות את ראשן. הגמרא בעירובין מביאה את הטעם לכך, והוא שחוה נענשה על חטאה בעץ הדעת והתקללה מספר קללות, ביניהן “שתהא עטופה כאבל”.

    יש המביאים גם טעם על פי הסוד, שנשואה צריכה לכסות ראשה. הזכיר זאת בספר מאורי אור: “על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה”. וכן הגאון רבי נחום רוטשטיין, ראש ישיבת נזר התורה, בתשובה על שיער מהודו ביאר את ההבדל בין שיער תלוש למחובר: “בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, וע”י זה היא משפיעה החסד לכל העולם… ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן”.

    לפי רוב הפוסקים, איסור גילוי הראש הוא מדאורייתא, למרות שלא נכלל במניין המצוות, והראיה לכך היא מהגמרא בכתובות, ששם הלשון הוא “דאורייתא היא”. אמנם תרומת הדשן (סי’ רמ”ב) בשם הרמב”ם כתב שהאיסור הוא מדרבנן, ודאורייתא היא פירוש הדבר “רמז מדאורייתא יש לה”. יש פוסקים נוספים שסברו כך, והגאון רבי יוסף משאש, רבה של חיפה, טען שיסוד הדין הוא מנהג ולא איסור דאורייתא, ולכן הוא משתנה לפי הזמן והמקום. אולם כאמור, רוב ככל הפוסקים סוברים שיש בגילוי הראש איסור דאורייתא, והזוהר האריך בחומרת האיסור.

    בימינו יש שכתבו שטעם כיסוי הראש הוא משום צניעות, היות וצריך להצניע את השיער. אולם אין לזה מקור בחז”ל או בראשונים, והיכן שנזכר בראשונים לשון של צניעות או פריצות, הוא לאחר שכבר פשט המנהג, וממילא הפורצת גדר היא פרוצה, אבל לא כתבו זאת כטעם התורה. כמו כן, לשיטה זו אין הסבר מדוע יש חילוק בין נשואה לרווקה. כמו כן, לשיטה זו אין הסבר מדוע אשה קירחת אסורה לצאת לרשות הרבים. כמו כן, לשיטה זו אין הסבר מדוע השיער היוצא מחוץ לכיסוי (“שיער שחוץ לצמתה”) הוא מותר בגילוי לפי הראשונים, ואין בו ערווה כיוון שרגילות לגלותו. כמו כן, לשיטה זו אין הסבר מדוע הרמב”ם והרי”ף סוברים שמותר ללמוד או לקרוא ק”ש מול שיער אשה נשואה.

    נמשיך לענין כיסוי הראש בימינו: בגמרא במסכת כתובות נאסר כיסוי “קלתה” מדין “דת יהודית”. הרמב”ם החליף להלכה את “קלתה” במטפחת, ופסק שהיוצאת במטפחת מצווה לגרשה ואין לה כתובה, אלא חייבת ללבוש רדיד המכסה את ראשה ורוב גופה. כך גם פסק השולחן ערוך: “יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת… בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה… אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה”.

    בימינו כתבו הפוסקים להתיר בדיעבד את כיסוי הראש במטפחת או כובע, למרות האיסור המפורש בשו”ע, וביארו שדין “דת יהודית” משתנה לפי הזמן והמקום. ע”פ זה התירו גם פאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *