מגורים משותפים של גרוש וגרושה שהיו אסורים להינשא

שאלה:

שלום וברכה, כיצד יש לנהוג במקרה המתואר: 1. אישה נשואה הייתה עם אחר בזמן שבו הייתה פרודה מבעלה בטרם קבלת הגט וידעה שעשתה זאת באיסור. 2. לאחר קבלת הגט לא נישאה בשנית אך חיה מספר חודשים עם אדם נוסף . 3. לאחר מספר חודשים שבהם חיה עם בן הזוג נפרדה ממנו והמשיכה בחייה. 4. לאחר כ-3 שנים ממועד קבלת הגט, חזרה להתגורר עם בעלה ללא חופה וקידושין והביאו לעולם ילד משותף ככה חיו מספר שנים. 5. כעת 2 הצדדים אינם רוצים להמשיך לחיות ביחד, האם יש צורך במתן גט לחומרא? (מתוך סברה שהעובדה שהייתה עם אחר ביודעין -אינה מאפשרת מציאות של נישואין עם הבעל בפעם השנייה) אציין כי הבעל אינו יודע שהיא זינתה בתקופת הנישואין הקודמת.

תשובה:

שלום רב,

לכאורה היא צריכה גט נוסף מהגרוש. אם כי ישנם כמה וכמה צדדים מקילים בסיטואציה הזו, אבל מאחר שהיא חייתה איתו תקופה ארוכה כאיש ואישה יש גם צד לחומרה, לכן כדאי שתקבל גט כדבעי.

האישה הזו אסורה לבעלה כמובן. ואפילו אם נאמר שבעודה נשואה עוד איכשהו אולי היה מקום לומר שאם הבעל אינו יודע, מצידו היא לא אסורה לו, ואינה נאמנת לאסור עצמה עליו. אבל לאחר שהם התגרשו, ואינה משועבדת לו יותר, ברור שהיא נאמנת לומר שהיא אסורה, וממילא אין כל צד היתר, אפילו שפועל עדיין הבעל אינו יודע, אבל זה כמובן אינו מתיר לאישה להתחתן איתו.

בסי' קמו מבואר שאם חיו ביחד כאיש ואישה, יתכן שא"צ בעדי ייחוד, אלא זה עצמו נחשב לעידי ייחוד. בפרט שמדובר על תקופה כה ממושכת שמאד מסתבר שהיה גם עדי יחוד לא פעם אחת. ולכן היא צריכה גט, ובנקודה הזו אפילו לא לחומרא אלא מעיקר הדין לפחות מספק. כמבואר שם, וראה בבית שמואל שם שהביא מחלוקת ראשונים האם אומרים בכה"ג הן הן עדי ייחוד. וכך גם הביא בסוף סי' לא.

אלא שישנם כמה סברות לומר שלא שייך במקרה זה הסברא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא ודאי כוונתו היתה לשם קידושין במקרה הנוכחי. ראשית, בפתחי תשובה שם הביא בשם הרדב"ז שאם לא שמרו על איסור נדה מן הסתם גם לא איכפת להם על איסור בעילת זנות. ולאור הנתונים כאן, זה הנראה שלא רק שלא שמרו נדה, אלא אני בספק בכלל אם מדובר בדתיים, שאצל אנשים אלה שחיים בזנות בלי כל בעיה, לכאו' הסברא הזו מתייתרת. ראה בשו"ת בית אפרים אבה"ע סי' מב שם נדפסה תשובת השאגת אריה שכתב על תקופתו (לפני כ200 שנה) בהקשר הנוכחי: "אבל בזמנינו ובמדינות הללו שאין דרכם לקדש בביאה אין דין זה ידוע אלא לחכמים הבקיאים בהלכות קידושין, אבל לזה […] קרוב לומר שלא היה יודע ובקי בהלכות קידושין דנימא שבעל לשם קידושין ובעידי יחוד […] והלואי שרוב המורין שבדורינו ידעו הלכות קידושין על מתכונתו".

נקודה נוספת כדאי לציין, שמאחר שהאישה אסורה לו, יש סיבה נוספת לומר שלא התכוונה לשם קידושין, ואמנם הוא עצמו אינו מודע לכך, אבל היא ידעה, וסברא זו ודאי נצרכת גם עבורה, שהרי אין קידושין רק מצד אחד. הן אמנם שהיא אסורה לו גם כבעילת זנות ולא רק כאישה. אבל ראשית, יתכן שהיא סבורה שהאיסור בעיקר הוא על נישואין, ולא רק כבעלת זנות, והאמת היא שזה גם נכון, כי איסור סוטה לבעלה יש גם איסור עשה שנלמד מהפסוק של מחזיר גרושתו, ובאיסור מחזיר גרושתו לאחר שנישאת כולם מודים שזה רק לאחר קידושין. ולפי"ז כתב באבני מלואים שסוטה לבעלה בזנות קל יותר מאיסור סוטה לבעלה לאחר קידושין. וראה בפתחי תשובה שם שהביא בשם הגרע"א שבמקרה שאם הבעילה של הגרוש והגרושה תהיה לשם קידושין היא תגרום ליתר איסור כמו במקרה זה, לא אומרים אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. (המקרה של הגרע"א הוא באופן שהגרוש הוא כהן ולדעת הרמב"ם אינו לוקה על בעילת גרושה בלי קידושין).

יחד עם זה, ראה בספר עזר משפט להגר"א גולדשמידט שם הרחיב בסברא זו של גרוש וגרושה שאומרים אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות שלדעת הרמב"ם אינו סברא של איסורים שאדם אינו עושה איסור זנות, אלא באופן כללי, אדם לא חי עם אישה בזנות אלא כוונתו לשם קידושין, וכך גם דקדק האור שמח, לכן כדאי להשתדל בכל זאת שיתגרשו בגט כדבעי.