שאלה:
בעהי"ת
שלום וברכה הרב
קדושת בית הכנסת היא מעין קדושת בית המקדש, ומוזהרים אנו לירא מה' השוכן במקומות אלו, שנאמר (ויקרא יט, ל): "ומקדשי תיראו". חובה היא איפוא לנהוג כבוד, דרך ארץ וקדושה כלפי "מקדש מעט". אין להקל בו ראש ואין לדבר בו שיחות בטלות.
לצערי הרב היו מס' מקרים בהם הייתי בבתי כנסת שונים שבמהלך התפילה או/ו/ לפני/אחרי התפילה קרה שמצד אחד המתפללים כנראה מחוסר ידיעה ותום לב נגרם בזיון בית הכנסת כתוצאה משחוק ודיבורים בטלים בבית הכנסת ואף דיבור בפלאפון וגלישה באינטרנט במהלך קריאה בספר תורה לעיני המתפללים רחמנא ליצלן
הייתי מאוד נסער ומזועזע שהערתי להם באופן בוטה וליד כולם
המילים יצאו מזעזוע הלב ולא יכולתי לעוצרם
וכדי למנוע את המשך בזיון בית הכנסת,
מקדש מעט
למנוע את סילוק השכינה הקדושה
ולמנוע חילול ה' וכדי ששאר המתפללים יבינו את חומרת העניין.
בדיעבד אני לא בטוח שעשיתי את הדבר הנכון חלילה כי כנראה הלבנתי את פניהם ברבים
דבר שמאוד מצער אותי וכן מצד ההשלכות הקשות של הלבנת פני חברו ופגיעה בזולת חלילה
התפללתי לה' שימחלו לי ושנחזור כולנו בתשובה שלמה במהרה
א. מה עלי ועל כל יהודי לעשות במקרים של בזיון בית הכנסת מצד אחד המתפללים(מעבר לפניה בדרכי נועם ושלום לא תמיד זה עוזר)?
ב.האם עלי לאתר את היהודים היקרים הנ"ל לרצותם ולבקש את סליחתם?
תשובה:
שלום וברכה
- ראשית אני מאמין בכל ליבי שרק פנייה בדרכי נועם מועילה בחיים… כך בבית, וכך עם שכנים, וכך גם בענין התוכחה בבית הכנסת. שום דיבור קשה כעס ומריבה לא מביא לחיזוק ברוחניות ולהשראת השכינה, ובודאי אין להעליב ולפגוע באנשים, המוכיח את חברו ברבים עובר באיסור של לא תשא עליו חטא. כן כדאי אם זו תופעה קבועה, ליצור משהו מטעם הגבאים ורב בית הכנסת, לנסות לעשות חיזוק כללי בענין, לדבר על כך בדרשות וכו'. לא מזמן נכנסתי לבית הכנסת בשכונת שיכון הרבנים בירושלים, ושם ראיתי על הקיר כרזה מרהיבה שבה חותמים כל חברי הקהילה מגדול ועד קטון להמנע מדיבור בבית הכנסת. זו יוזמה יפה שנעשתה ברוח טובה ומתוך רצון להתחזק. ואם זה זה לא מועיל, "לא עליך המלאכה לגמור", אתה עושה את שלך, אין לך אחריות על ניהול העולם…
- אם אתה יודע במי פגעת, ראוי לפנות ולבקש סליחה.
שבת שלום ומבורך.
לכבוד הרב שלו' וברכה,
בסיעתא דשמיא נזדמן לי לדבר לא אחת בנושא כאוב זה עם כאלה שקדושת בית הכנסת לנגד עיניהם והכאב הגדול שלהם מול הדיבורים האסורים והבטלים בשעת התפילה ושלא בשעת התפילה . וכבוד הרב ציי'ן בענין התוכחה שתהיה בנועם , אך מה קורה כאשר באמצע חזרת הש"ץ או באמצע קריאת התורה וכיוצ"ב על ידי מישהו או על ידי יותר ממישהו בית הכנסת נהפך לאווירת ה"שוק" , ומתוך מניעת המשך חילול השם שנגרם גוער/גוערים בחומרה כי "גדול עוונו מנשוא! "כלשון השולחן ערוך, מדוע כבוד הרב צריך אותו גוער להרגיש נקיפות מצפון בכלל ולגשת לנסות לפיי'ס את המדברים בזלזול ובבזיון בבעת התפילה ? הרי זה פרץ טבעי של מי שומר על קדושת השם ובית הכנסת, להזדעק על חילול השם כזה בעוד שמרן בעל השולחן ערוך מורה לעשות כך?
בכבוד רב ובברכה,
כיון שזה רק מזיק ולא מועיל, יש להתגבר על הפרץ הטבעי הזה. אנחנו לא אנשים שפועלים מהשרוול רק בצורה מושכלת שגורמת לאנשים לאהוב את התורה.
השאר תגובה