קונה שעשה קניין לשכירות ולא על דעת מקח

רבני בית ההוראה
ט' אייר ה'תשע"ח

שאלה:

ראובן יש לו חנות שמוכר דברי נוי וגם משכיר אותם.
שמעון בא לחנות, בחר מוצר שיש בו 2 חלקים.
ראובן אמר לשמעון, על חלק אחד של המוצר, שהוא רק לשכירות ושיש להחזיר אותו לאחר השימוש.
כעבור תקופת השימוש, חזר שמעון לחנות והחזיר את 2 החלקים.
שמעון לתומו סבר, שראבון התכוונן ששתי החלקים הם רק לשכירות.
בעוד שהאמת היא, שראובן התכוון למכור חלק אחד, ולהשכיר את החלק השני.

מה השאלה?
כעת ששמעון החזיר את 2 החלקים
שואל ראובן האם הוא חייב לומר לשמעון שהוא יכול לקחת לעצמו את החלק שראובן התכוון למכור ולא להשכיר.

השאלה היא, האם כאשר ראובן התכוון למכור, ושמעון התכוון לשכור
האם חלה כאן מכירה
או חלה כאן שכירות

תודה מראש

תשובה:

שלום וברכה,

שאלתך יפה מאוד מאוד – מוכר שהתכוון למכירה וקונה התכוון לשכירות, איזה מקח נעשה – שאלתך הוצגה בפני תלמידי חכמים. ונראה העיקר שחל קניין של מכירה, וחובת המוכר להודיע לקונה כי החפץ קנוי לו. ראה מקורות.

גם אם נחלוק ונאמר שלא חל קניין מכירה, [ולא כנ”ל] חייב המוכר להשיב את דמי המקח, כיון שלא היה מקח אין יכול לקבל דמי מקח אלא דמי שכירות. גם בדברים שאין בהם אונאה, כיון שאין יכול לקחת ממחיר של מקח כאשר היה קניין שכירות.

מקורות:

ראה רשב”א (גיטין כ, ב ד”ה ובא) ונמוקי יוסף (ב”ב דף כב, א מדפי הרי”ף) בשם הראב”ד  שאם המוכר מתכוון להקנות, והקונה לא ידע שקונה, קנה הלוקח. וכאן שהלוקח התכוון לשכירות, כלפי המקח נעשה כלא ידע, ונקנה לו מצד הקנאת המוכר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *