שאלה:
א. האם אמירת חוות דעתי על דבר שהשני כבר יודע את עצם הסיפור, אלא שאני מוסיף "שיטתי" על הסיפור, האם זה חשיב לשון הרע?
ב. אם ראובן ושמעון שניהם שמעו אותו שיעור, האם מותר לראובן לומר לשמעון אחר כך חוות דעתו על השיעור, לדוגמא "לדעתי המגיד שיעור אמר יותר מדי פרטים" או "לדעתי המגיד שיעור לא דיבר ברור" (בלי לומר חוות דעתו על המגיד שיעור בעצמו, רק על שיעור זה)? אף את"ל ששאלה א' אסור, אולי שאלה ב' מותר מפני שיש אומדנא שמי שמ וסר שיעור וכדו' ברבים שהוא מוחל על מה שהציבור אחר כך יגידו חוות דעתם על שיעורו (הוא לא מוחל על לשון הרע על עצמו אלא רק על מה שיארו על שיעור זה)? האם סברא זו נכונה לענ נין דבר שמסור לרבים?
תשובה:
שלום רב,
א. מסברא נראה שזה אכן בגדרי איסור לשון הרע. איסור לשון הרע אינו דוקא סיפור, אלא כל דבר בגנות חברו נחשב ללשון הרע. שהרי איסור זה אינו אלא מידה מגונה מפרשת המידות שהתורה דורשת שלא נכשל בהן. א"כ מה ההבדל אם הגנות הוא ע"י סיפור נטו, או ע"י פרשות המגרעת את מעמדו וכבודו של חברו. לכן, כאשר האיש יודע גם על מעשה חברו, ובא אדם אחר ונותן למעשה זה פרשות שלילית מסתבר שגם בזה יש איסור לשון הרע.
ב. באופן כללי לא נראה שזה איסור לשון הרע, רק צריך להיזהר, שלא להיגרר לגנות. אחד הדומגאות שהחפץ חיים הביא זה המספרים ומזלזלים בדרשן שבא לדרוש, ובכך עוברים גם על איסור לשון הרע וגם על קיפוח פרנסתו.
