שחרור נחש הצפע לרשות הרבים

שאלה:

שלום רב לכבוד הרב,
אני מבקש את תשובתכם לגבי התנהלות של רשות הטבע והגנים בנושא הבא, גבולות האחריות שלה וכיוצ"ב.

באופן כללי: האם לדעת תורה מותר ללכוד נחש צפע מסוכן, בין אם נמצא ברשות הפרט ובין אם ברשות הרבים, ואז לשחררו ברשות הרבים? גם אם לכאורה ב"טבע"?

וכאשר רשות הטבע והגנים היא היא העושה כך, ולא על פי חוק אלא על פי שיקולה הבלעדי, לפי סמכות שניתנה לה בחוק לשקול ולפעול כראות עיניה כאחראית על חיות הבר?

ויותר, כאשר הרט"ג מורה לשחרר את הצפעים בשטחי הציבור הפתוחים שכידוע אינם בשליטת ומעקב הרשות? וכאשר בשטחים פתוחים אך פרטיים דוגמת שדות חקלאיים?
וכידוע השטחים הפתוחים אינם באפריקה אלא כאן קרוב וכל אדם מטייל בהם וכל נחש אינו מגביל עצמו להישאר דווקא במקום בו שוחרר.

וכאשר ללא שילוט בשטח, ללא פרסום למשל באינטרנט, ללא אזהרה, ללא כל בדיקה מדעית שאפשר לרט"ג לעשות לגבי אוכלוסיית הנחש באותו איזור או קיבולת השטח או נדודי הנחשים לאשורים אחרים או בכלל?

וכשיש אלטרנטיבה אפשרית כולל אם חוק המדינה מתיר – להרוג את הצפע? לגדלו בתחומי אחריותה ובמקום סגור? או אפשרות אחרת לפי שיקול עיניה? וכאשר נחש הצפע כלל אינו בסכנת הכחדה?

וכאשר הרשות עצמה מודה ומתוודה כי הדרך היחידה לצמצום ההכשות היא צמצום אוכלוסיית נחש הצפע? וכאשר היא אף מודה כי נחש הצפע הינו "מין מזיק" על פי הגדרתה המדעית שלה?

וכאשר הרט"ג מכשירה בקורס ובתשלום וברישוי לוכדי נחשים, מאלצת את בעלי הבתים לשלם ללוכדים מורשים אלו תמורת לכידת נחש הצפע אם חדר לרכושם הפרטי, ואז מכריחה את לוכדי הנחשים המורשים לשחררם לרשות הרבים באופן המתואר?

ומה דין תורה אם אחר כך אדם יוכש באותו שטח או בסמוך לו?
כאשר הרשות לא מסמנת ואין אפשרות להוכיח האם זה אותו הנחש ששוחרר?
מה אם יוכש רכושו של אדם כלומר חיה בבעלותו?

ומה אחריות לוכדי הנחשים שבשליחות הרט"ג? מצד אחד – מצילים נפשות בתשלום, אחרי הכשרה ותחת פיקוח הרשות. מצד שני, נאלצים לשחרר צפעים המסוכנים לאדם עד כדי סכנת מוות לרשות הציבור באופן "פרוע" שכזה?

האם ללוכד מותר לשחרר את הצפע לרשות הרבים?

בתודה רבה ושלא יקרה

תשובה:

שלום וברכה,

התורה אסרה להזיק את החבר. האיסור קיים בין במזיק בידיו, בין אם רכושו, או בהמתו מזיקים. והאיסור נאמר בין אם הנזק בא לגופו של השני, בין אם הנזק נעשה בממונו של החבר.

חיוב תשלמים הטילה התורה על המזיק דוקא אם הוא הזיק או ממונו. אבל אם הפקיר את ממונו לפני שהזיק, פטור המזיק. מלבד מכורה בור ברשות הרבים שלמרות שהפקיר את הבור, חייב על נזקיו.

לוכד נחשים שלכד נחש שחדר לרשות הפרט, היות והנחש היה הפקר והלוכד משליכו להפקר, ולא התכוון לזכות בו, הרי לא פעל שום נזק, אלא הסיר את הנזק מרשות הפרט. ואין עליו חיוב תשלומים ואף לא יסור מזיק.

אם הנחש היה שלו פרטי, וזכה והשליכו למקום פתוח שהולכים שם בני אדם, וקיים חשש שיוזקו ממנו בני אדם, פטור המזיק משתלומי נזקים, כיון שאין זה ממונו, אמנם מחינה מוסרית לא עשה כהוגן, שגרם נזקים.

בכל מקרה לא ניתן לחייב אדם אם לא ברור שהנחש שלו הקיש, כשניתן לומר שהנזק הגיע על ידי נחש אחר.

בהצלחה.