שלום כבוד הרב. האם בימנו שכמעט ולכל אדם דתי יש חבר\מכר חילוני…האם אסור להעביר לו מאכלים ומשקים בגלל שהוא לא יברך???ואם צריך לעשות את זה בגלוי (להגיד לאדם שאסור לי להעביר לו את המאכל או המשקה)
תשובה:
שלום רב
בכל סיטואציה שבה מתבקש ממך להגיש את המאכל או המשקה, כגון שהוא מתארח אצלך, או שאתה יושב בסמוך למשקה ומתבקש להעבירו, או פועל שבא לביתך ומתבקש להגיש לו שתיה וכו', מותר להגיש כדי שלא לבוא לידי איבה וכעס. וראה להלן אופנים נוספים.
מקורות:
כתב השולחן ערוך סימן קס”ט ס”ב ‘לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך’. איסור זה הוא מצד ‘לפני עיור לא תתן מכשול’ (ובפמ”ג סק”ב כתב שהוא גם מצד מצווה הבאה בעבירה).
על אף האמור, ישנם הרבה מקרים בהם כתבו הפוסקים שניתן להקל באיסור זה:
1. אם יבוא לידי שנאת הדת כתב הגרש”ז אוירבאך זצ”ל (במנחת שלמה א,לה) להתיר כיון שמצילו מאיסור חמור יותר מאשר לאכול בלא ברכה, וכן כתב החזו”א (שביעית יב,ט).
2. לצורך קירוב רחוקים. (אגרות משה או”ח ח”ה סי’ יג, והוסיף בשו”ת תשו”ה ח”א תפג שבכה”ג לא מיקרי נותן ‘מכשול’ כיון שהקירוב הוא לטובתו וכ”כ בשבט הקהתי ח”ד שכט)
3. במקום הפסד. (אגרות משה שם)
4. אם ימנע בעקבות כך מלאכול מאכלות אסורות (כדברי רבי עקיבא אייגר בגליון השו”ע יו”ד קפא,ו לענין הקפת הראש על ידי האשה שאע”פ שמכשילתו באיסור אך חוסכת ממנו איסור אחר, וכן פסק השבט הלוי ד,יז).
במקרה זה שמביא מאכל למקום העבודה לרגל חג וכדו’ על ידי הבאת המזונות לציבור העובדים יש לומר שיש בזה גם קירוב רחוקים בכך שרואים את הנהגתו הראויה של יהודי שומר תורה ומצוות, וגם מניעת חילול ה’ אם לא היית מביא כמו כולם, וגם יש צד שמנעת מהם באותו הזמן לאכול מאכלות אסורות. אך בכל מקרה עדיף לברך בקול ולומר להם לצאת (ואף אם לא יבינו ולא יתכוונו לצאת, די בכך, כך מובא באיגרות הקהילות יעקב ח”א עמוד קמא), או לומר להם לברך שבזה כתב המחצית השקל סוס”ק ו’ שם שסגי כשאומר לו לברך אף אם בסוף לא יברך, וכך מסופר במעשה איש ח”א עמוד רלד שכשהגיע בן גוריון לבקר אצל החזו”א שאלוהו איך יגיש בפניו לאכול, ואמר שיאמר לו לברך ובכך סגי.
יש לציין, שאם לא רוב העובדים מביאים אלא רק חלקם ואם לא תביא לא יורגש הדבר כלל, אין להביא אלא אם כן יקויים אחד מהתנאים שהובאו לעיל.
