שאלה:
מי שהלך בשבת וראה רכב שנוסע בלילה בלי אורות כמו"כ מדובר ברכב חשמלי-מנוע שקט. כך שיש סיכוי שיכנסו בו או יכנס באחרים/הולכי רגל. האם מותר לסמן לו ביד שידליק אורות (ואולי בשינוי)?
תשובה:
שלום וברכה
נראה לי שאין להעיר לו, ויש בזה חילול ה'.
נכון הדבר שכאשר אדם נוסע לצורך פיקוח נפש, עם יולדת וכדומה, הוא מדליק אורות כדי שלא לא לבוא לידי סכנה ולא לגרום סכנה רחוקה ככל שתהיה, אבל שם הוא נוסע בהיתר. כאן שהוא נוסע באיסור ובעצם מוטל עלינו למחות בו על עצם הדבר מחאה נמרצת, כיון שהעזרה הזו נראית כהסכמה למעשיו, והסכנה אינה ממשית, הסיבה שהוא לא הדליק אור בגלל שהרחוב מואר והוא כלל לא מרגיש בחיסרון ורואה היטב את תוואי הדרך, נראה לי שלא להעיר לו.
יתירה מזו אומר, הנוסע לצורך פיקוח נפש הדלקת האור מותרת לו, אבל הנוסע שלא לצורך פיקוח נפש, כשם שיענש על כל לחיצה על הדוושה כך יענש על הדלקת האור, אין תירוץ מבחינתו "עד כמה שאני נוסע הדלקת האור מותרת משום פיקוח נפש", כך שבעצם אתה מסייע לו בדבר איסור ומכשיל אותו בהדלקת האור שהיא פעולה אסורה שיש בה חילול שבת.
אני לא מבין.
אם אני אוחז שיש כאן ואף רק חשש של פיקוח נפש שהוא עלול להוות לסביבתו. מה איכפת לי שהוא עבריין. הלוא המציאות כעת היא של סכנה.
ולכן אף אם נומר הלעיטהו לרשע וימת בגפו, שמא כ"ז הוא רק כלפי עצמו, אך כשתיתכן סכנה לסביבה שלו, מה לי להתחשב בעונש ובעוה"ב שלו, כעת אני מנסה להציל/לסלק נזק מבעוד מועד. (ולכן אני מעדיף קצת להימנע בשאלה מהחלק הטכני שאולי יש איזה אור ברחוב ומעדיף להכביד קצת את השאלה למען בירור ההלכה למעשה).
אתה כמובן לא יכול להתעלם מהעובדה הזו, כיון שהיא ביסוד הענין… ברור שאם הייתי רואה מעשה זה כהצלת נפשות פיקוח נפש דוחה הכל… אבל כיון שזה לא כך, ומה שמותר להדליק אור כשנוסעים לפיקוח נפש הוא בכגלל שכל מה שנצרך לפיקוח נפש הוא בכלל ה"הותרה", כאן שאין היתר, יש לבחון באופן נקודתי האם סכנה זו כפי שאתה מתאר, של נסיעת רכב ברחוב מואר היא דבר המתיר חילול שבת, ובזה התשובה היא "לא". כל זה בהצטרף לענין החילול ה' שהזכרנו בתחילה.
אני לא שומע תשובה ברורה!
אם אנחנו מסכמים שיש כאן חשש/סכנה הדבר צריך להיות מותר ואין כל שייכות לחילול ה'.
וכי על ספק לא מפקחים גל בשבת ואף חשש שגוי הוא שם?
אסביר שוב:
הדלקת נר לחולה שיש בו סכנה בשבת זה צורך ישיר ומובהק של פיקוח נפש מחמתו מותר לחלל שבת? נראה לי פשוט שלא! אלא שיש לנו כלל בפיקוח נפש, שכאשר הותר לבצע פעולה משום פיקוח נפש, זה בגדר "הותרה", וכל צרכיו נעשים בשבת כיון שבסופו של דבר זה מסייע להחלמתו ויש בזה דררא של פיקוח נפש. זה כלל פשוט. ממילא, כאשר אתה נוסע לצורך פיקוח נפש מותר לך להדליק את האור, כאשר אתה נוסע שלא לצורך פיקוח נפש, הדלקת האור מצד עצמה אינה צורך של פיקוח נפש שדי בו כדי להתיר, וזה שונה מפיקוח גל, ואסור.
1. בשו"ע סי' רע"ח ס"א: "מותר לכבות הנר בשביל שישן החולה שיש בו סכנה".
2. ובמשנ"ב סק"ב: "לכבות הנר – וכשיקיץ אח"כ מותר לדלוק הנר בשבילו".
3. (שים לב לסיום לשון השו"ע "אף על פי…".) סימן שכט: "מי שנפלה עליו מפולת, ספק חי ספק מת, ספק הוא שם ספק אינו שם, אפילו אם תמצי לומר שהוא שם ספק עכו"ם ספק ישראל, מפקחין עליו אף על פי שיש בו כמה ספיקות".
4. ועוד בעניין שחיטה (דאורייתא) לגבי חולה שיש בו סכנה: "סי' שכח סעי' י"ד: "היה חולה שיש בו סכנה וצריך בשר, שוחטים לו…". (ובמשנ"ב האריך בטעמי ההיתר).
5. וכן הוא בכמה לשונות בראשונים שבספק פיקוח נפש מחללין שבת.
6. אמנם יש לברר האם זה "בגדר ספק פיקוח נפש". כי ראיתי שהביא חשוקי חמד יומא פד ע"ב: "מה הם גבולות ספק פיקוח נפש…כתב ה"מנחת שלמה" (ח"ב סימן כט אות ד) וז"ל: "ולענין מה נקרא ספק פיקוח נפש, ומה לא, ועד איפה הוא הגבול? גם אנכי הסתפקתי טובא בזה…והנה כביש כזה שאלף מכוניות עוברות בו בשלום ולא נזוקות אלא שלפעמים יורים והסכנה היא פחותה מאחד מאלף, אין זה נחשב לסכנה…".
וא"כ יש עוד לעיין ולהתיישב בכך. בכ"א אני לא חושב שאפשר לחתוך ולומר: א. אסור. כי כאמור בהנ"ל. ב. חילול ה' לא רלוונטי במקום סכנה/ספק פיקוח נפש. דהא קרא כתיב וחי בהם ולא שימות בהם.
למעשה כל מה שכתבת כאן נכלל באופן מובהק בתשובתי ומבאר את מה שכתבתי.
השאר תגובה