מסייע לדבר עבירה בעבודה במשלוחים

שאלה:

האם מותר לעבוד בחברת שליחויות כאשר מטבע הדברים רוב המשלוחים יהיו מזון לא כשר אך מצד שני רוב הלקוחות גויים? בהרבה מקרים אין לי אפשרות לדעת מראש מה ברשימה לפני שאני מקבל את ההזמנה או לנחש אם המסעדה הספציפית כשרה או לא ובכל מקרה אין אפשרות לנחש אם הלקוח יהודי או גוי. הן מצד מראית העין או חילול השם כשאני נכנס למסעדת טריפה עד שאני מראה להם שאני בעצם לא קונה לעצמי אלא רק ממלא שליחות לצורך לקוח. הן מבחינת משתכר במאכלות אסורות. וכן מצד משתכר באיסורי הנאה כאשר מדובר בבשר וחלב או ביין נסך. והאם יש חשש נוסף שאני לא מודע לו?

תשובה:

שלום וברכה

מצד הדין של משתכר באיסורי הנאה או במאכלות אסורות לא נראה שיש חשש, כיון שלך אין שייכות לעצם המוצר שאתה מעביר, מבחינתך כל דבר יכול להיות בחבילה, אתה רק מעבירה ליעדה. שכרך לא קשור לשוויה ולתוכנה.

אבל אינני יודע כיצד ניתן להקל כאשר מדובר במאכלי טריפה, ואני מבין שזה מרכיב מרכזי בעבודה, ובאופן שהנמען הוא יהודי, ויש הרבה יהודים במקומכם כך שזה שכיח.

מקורות:

כאשר החוטא יכול לבשל לעצמו בלי סיוע מאחר, אם מותר לסייע לו, לכאורה הוא תלוי במחלוקת הראשונים שהביא הרמ"א (יו"ד סי' קנא) אם יש איסור מדרבנן לסייע לחוטא ב'חד עברא דנהרא' – כלומר, באופן שהוא יכול לעבור על האיסור בעצמו (הר"ן ע"ז א, ב כתב שיש בכך איסור מדרבנן, וכן דעת התוס' שבת ג, א והרא"ש שם א, א. ולעומתם המרדכי ע"ז, תשצה נקט להקל). אולם הש"ך (שם, ו) חלק על הרמ"א בענין זה, וכתב שלא נחלקו הראשונים בעיקר דין מסייע, והכל מודים שאסור לסייע לישראל לעבור איסור, שהרי הוא חייב למחות בו ולהפרישו וכ"ש שאסור לסייעו, אלא שבגוי ומומר שאין חיוב להפרישם מן האיסור, סברו אותם ראשונים שגם אין איסור לסייע להם בחד עברא דנהרא. 

ובדגול מרבבה שם הוסיף, שאין כוונת הש"ך למומר ממש, שהרי אדרבה, ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא ואין כל הבדל בינו לשאר כל ישראל, אלא כל שהוא חוטא במזיד אין חיוב להפרישו מן האיסור, וממילא גם אין איסור לסייעו. והיינו, שאיסור לפני עיוור דאורייתא הוא מחמת עצם נתינת המכשול בפני ישראל אחר, ולענין זה אין חילוק בין ישראל כשר למומר, אבל איסור מסייע לדבר עבירה הוא מדין ערבות, דכיון שמחוייבים אנו להוכיח את החוטא ולהפרישו מן האיסור, כל שכן שאסור לסייעו בעבירתו, וראה באבני נזר (יו"ד, קכו) שכתב אף הוא שהמומר מופקע מדין ערבות.

בשו"ת להורות נתן (ג, כג), דהחילונים בזמנינו שהם תינוקות שנשבו אסור לסייעם, ומצוה להפרישם מן האיסור, וכל שכן במקומנו ובזמנינו שנותקו מכל זיק של יהדות בכח הזרוע, וגדלו כך כל ימיהם.

והיותר, שהרי אחרונים רבים חלקו על דברי הש"ך, ראה שו"ת חוות יאיר (סי' קפה) ושו"ת כתב סופר (יו"ד, פג), וסברו שגם במומר נוהג איסור זה של מסייע לדבר עבירה , וכן פסקו המגן אברהם (שמז, א) ומשנ"ב (שם, ז).

לכן קשה בעיני למצוא היתר בענין זה.

צירופים לקולא במקרים שונים, אבל אינני חושב שיסייעו לך במקרה שלך:

ספק הכשלה: באופן שיש ספק אודות כשרות הבשר שהם מביאים וכיוצא בזה, מצינו לכמה מגדולי האחרונים דס"ל דבספק לפני עיוור אזלינן להקל, ואפילו בתרי עברי דנהרא, ראה שו"ת פני יהושע (יו"ד, ג), וראה שו"ת מחנה חיים (א, מז) שהאריך לבאר דלכאורה היא פלוגתא בין הראשונים, ולדינא הביא שם מס' שערי תורה (ב, מב פרט ד) שהעיקר להקל, ראה שם נדונו לגבי מכירת לחם במאפייה, כאשר הוא יודע שיש אנשים שיאכלוהו בלא נטילת ידים. וע"ע שו"ת בית יצחק (או"ח, כט), שו"ת יד יצחק (גליק, ח"ג, צה), שו"ת מנחת יצחק (ג, עט). ואם כן במקרים מסויימים עשויה להיות שיטה זו צירוף להיתר. ויסוד הדברים בירושלמי הנ"ל לענין השאלת כלי בשביעית.

מסייע באיסור דרבנן: כמו כן נחלקו אחרונים, אם יש איסור מסייע לדבר עבירה באיסור דרבנן. דעת הפרי מגדים (או"ח קסג, א"א ב) דמסייע לדבר עבירה באיסור דרבנן הוא כעין גזירה לגזירה ואין לחוש לזה, וראה בשדי חמד (מערכת ו, כלל כו אות ג) שכן דעת כמה אחרונים. אמנם המשנה ברורה (שם, יב) פסק דאף באיסור דרבנן נוהג איסור זה.

ונפק"מ, באופן שהוא יודע שאותו קשיש אינו אוכל מאכל האסור מן התורה אלא מדרבנן בעלמא, אם מותר לסייעו כשבאם ימנע מכך יוכל להסתייע על ידי אדם אחר, וכאמור.

מסייע באיסור קל ומצילו מאיסור חמור: עוד דנו האחרונים, באופן שהוא מסייעו באיסור קל ובכך מצילו מאיסור חמור, ואף זה נפק"מ רבתא לדידן, וכגון, שאם יסייע לו בהכנת מאכליו, אמנם חלקם יהיו אסורים באכילה, אבל על ידי כך יוכל להצילו מאיסור בשר בחלב ועוד איסורים נוספים, שבאם יעזר על ידי גוי יעבור בהם. ואף זהו צד קולא במקרים מסויימים.

והנה, במחצית השקל (או"ח קסג, ב) כתב, שכאשר הוא יודע בחברו שלא יטול ידיו לאכילת הפת, ומסייעו בכך שנותן את הלחם לתוך פיו כדי שלא יגע בו בידו, הגם שאף בכהאי גוונא הוא חייב בנטילה, מכל מקום דינו קל מזה שלוקח את הפת בידו ואוכל, ומותר לעשות כן, ולא חשיב מסייע לדבר עבירה. וראה כעין זה בהגה' רעק"א (יו"ד קפא, ו) לענין הקפת הזקן על ידי אשה, שבכך היא מצילתו מאיסור של מקיף ואינו עובר אלא באיסור של ניקף, ולכך לא חשיבא כמסייע לדבר עבירה. וע"ע שו"ת מנחת שלמה (א, לה) לענין נתינת מאכל לאדם שאינו מברך, כדי שלא יכשל באיסור איבה.

אמנם, בחזון איש (שביעית יב, ט) כתב שאין להתיר באופן זה, אלא באופן שהוא רק ספק הכשלה, ובצירוף שני הענינים יחד, דכיון שאינו מכשילו בודאי, ולעומת זאת הוא מצילו מאיסור חמור יותר – מותר.

כשבסיועו אינו מזרז את ביצוע העבירה: בשו"ת משיב דבר (ב, לא) כתב לחדש, שדין מסייע לדבר עבירה בחד עברא דנהרא, אינו נוהג אלא באופן שאמנם יכול הוא להסתייע באופן אחר, אבל על ידי סיועו של זה תעשה העברה בזמן מוקדם יותר, ויש תועלת בסיועו. אבל אם אין כל משמעות לסיועו ובאותו האופן ממש יוכל להסתייע בדרך אחרת, כלל לא חשיב מסייע לדבר עבירה . ואף שמסתימת דברי הפוסקים נראה דלא ס"ל כחילוק זה שיש בו נפק"מ רבתא לדינא, מכל מקום יש בדבריו אלו צירוף לקולא באופנים שונים, גם לגבי נדון דידן.