האם יש מצבים בהם הסתכלות בעריות מותרת/חובה

סליחה על השאלה אך תורה היא וללמוד אני צריך. 2 שאלות על צניעות והסתכלות אסורה.
א. איך אשה יכולה לטבול לגירותה, והרי צריך 2 עדים כשרים שיסתכלו עליה טובלת, ואיך מותר להם להסתכל באשה טובלת, ואף שהיא עדיין גויה ולה עצמה אולי אין איסור שיראו אותה טובלת (לא יודע), אך להם יש איסור מחמת הרהור
ב. אם 2 אנשים רואים אדם שנואף למשל עם אשת איש והם מתרים בו, הם צריכים לבוא ולהעיד על כך, ואם לא ראו כמכחול בשפופרת – לא הורגים את החוטא, אך איך מותר להם להסתכל על זה בשביל להעיד, ואם הם מסתכלים – בודאי יבוא להם הרהור ואז אולי הוא יכול לטעון שהם רשעים שהם מסתכלים בזה וייפסלו להיות עדים

תשובה:

שלום רב,

א. טבילת גירות צריכה שלשה ולא רק שנים. (יש מחלוקת בראשונים בנושא זה והשו"ע ביו"ד סי' רסח הביא את ב' הדעות). ואכן יש נידון בפוסקים האם אכן הם צריכים לראות אותה ממש טובלת או שאינם צריכים לעמוד ולראות דווקא כיצד היא טובלת וניתן לעמוד גם בחוץ. הלכה למעשה היום, הגיורת לובשת בגד רחב מאד כדי שלא יחשב לחציצה, ולאחר שהיא נכנסת למים, הבלנית קוראת לשלשת הדיינים שעומדים בחוץ, ולשניה אחת הם רואים אותה במים, והולכים, כך שאדם ירא שמים לא אמור לבוא לידי הרהור בכך.

ב. אין בכך משום משים עצמו רשע שהרי רק הסתכלות המביאה אותו לידי הרהור היא עבירה ראה שו”ת אגרות משה (ח”א אה”ע סי’ נו), ואדם שראה מעשה כזה שיש עליו מצווה "ואם לא יגיד ושנא עוונו" או "ובערת הרע מקרבך" מדוע שלא יהיה נאמן לומר שזה נעשה באופן המותר – לא הירהור? כלומר, יתכן שהעד חטא, אבל זאת אין אנו יודעים, והוא ודאי יהיה נאמן לומר שלא חטא.