תביעה בבית משפט נגש חברה של תח"צ

שאלה:

שלום,
לפני כמה חודשים נסעתי באוטובוס לשיעור פרטי.
באמצע הדרך הנהג גילה איזו תקלה ועצר בצד הדרך.
בגלל המיקום שבו עצר הנהג נתקענו שם למשך 3 שעות.
הפסדתי את השיעור הפרטי ולא היה לי איך לחזור חזרה
כי הפסדתי את הקו חזור והייתי צריכה לחכות המון זמן ולחזור בכמה אוטובוסים.
שבועיים אח"כ קרתה שוב אותה תקלה, באותו קו באותה שעה
ושוב נתקעתי, הפסדתי את השיעור ולקח לי המון זמן לחזור.
את השיעורים נאלצתי לשלם כי זה התקנון שעליו חתמתי- ביטול רק עד 24 שעות לפני.
פניתי לחברה וביקשתי שיפצו אותי בצורה הגיונית גם על הזמן שהפסדתי, גם על עוגמת הנפש שהיתה לי וגם על השיעורים שהפסדתי.
הם הסכימו לפצות אותי ב-100 ש"ח לרב קו שזה לא מכסה לי אפילו את השיעור הראשון שהפסדתי.
אני יכולה לתבוע אותם בבית משפט לתביעות קטנות, זה לא משהו מדי מורכב ויש עמותות שעוזרות להגיש את הבקשה ושם אני אמורה לקבל פיצויים של כמה אלפי שקלים.
ראיתי הרבה שכותבים שאין בעיה לתבוע בבימ"ש כי בין כך הם לא יגיעו לדין תורה.
אבל שמעתי על מישהו שתבע חברת תחבורה לבית דין פרטי
והם הגיעו לדיון וביצעו את פסק הדין.
רק שהדיינים נתנו סכום מאוד נמוך ביחס למה שמקבלים בבית משפט.
אז מותר לתבוע אותם בבית משפט?
או שצריך קודם להזמין אותם לדין תורה?
מותר לתבוע גם פיצויים על עוגמת נפש או רק כסף ממשי שהפסדתי?

תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה,

אם מדובר בחברה קטנה, יש לתבוע תחילה בבית דין. אולם רוב ככל החברות תחבורה של תח"צ ודאי לא יבואו לבית דין, ומהניסיון ששלחו נגדם תביעה מבית דין הם הגיבו שאין להם אפשרות חוקית לדון בבית דין והם יכולים להוציא כסף רק באמצעות פסיקה של בית משפט, ולכן אם מדובר בחברה של תח"צ מותר לתבוע בבית משפט ומותר לתבוע כל תביעה – גם פיצויים וגם עגמת נפש, 

בהצלחה.

מקורות:

ראה שו"ע סימן כו שאין לפנות לערכאות ללא תביעה בבית דין תחילה, אולם ראה בכסף הקדשים שאם ברור לחלוטין שלא יבואו לבית דין מותר לפנות מיד לבית משפט. כיום לא מקילים בדבר זה רק אם מדובר בחברה גדולה של אנשים שאינם שאינם שומרים תו"מ.

הבאנו באתר את דברי התשב"ץ שאם יש היתר לתבוע בבית משפט יכול לתבוע גם תביעות שנתבעות רק בערכאות. בנוסף, חברה תח"צ שקיבלו את הזכיינות לשרת את הציבור ומעוניינים לדון רק בבית משפט, מקבלים על עצמם את כל חיובים שמחייבים בבית משפט, ולכן מותר לתבוע גם תביעות שאינם מעוגנים בהלכה.