מוסד שהחתים מלמד על הסכם פיצויי-פיטורין מופחתים

בס"ד

לכבוד הרבנים
שלום רב

אני מעסיק מלמד כבר 3 שנים שבתחילת העסקתו סוכם בינינו בכתב שאם וכאשר יפוטר יקבל רק חלק מהפיצויים כשבכל שנה החתמתי אותו מראש על הסכם זה.

הוא בא אליי בטענה היום שלגבי השנתיים האחרונות אני צודק אבל לגבי השנה הראשונה מאחר והחתמתי אותו רק כ-4 חודשים אחרי פתיחת שנת הלימודים גם על הסכם ההעסקה וגם על הסכם הפיצויים אז ממילא ומדובר אחרי פתיחת שנה"ל אז אני צריך לשלם על את הפיצויים המלאים על השנה הראשונה.

אני טוען מאחר וגם שנתיים אחרי הוא חתם על הסכם זה ז"א שממילא הוא מסכים עם זה
מה עוד וגם בהסכם העסקה רשום מפורשות כי יש אפשרות לפטר את העובד גם באמצע השנה .

אודה על תשובתכם

תשובה:

שלום רב,

אם סוכם שניתן לפטר באמצע השנה, יש תוקף להסכם על פיצויים מופחתים גם אם הוא נחתם באמצע השנה. משום שבאמצע השנה הראשונה עדיין לא חלה חובה לשלם פיצויים.

אם המוסד מתוקצב מהמדינה והמוסד התחייב למדינה לשלם את מלוא שכרם של העובדים, אין תוקף לכל ההסכמים שהמוסד החתים את המלמדים והמוסד חייב לשלם את כל מגיע להם לפי חוק.

בכל מקרה, ודאי ראוי לשלם לעובדים את מלוא הפיצוי המגיע להם לפי החוק, גם אם מצד הדין לא חייבים לכך. כל שכן כאשר מדובר בכספי ציבור אשר מחויבים לנהוג לפנים משורת הדין.

מקורות:

לפי חוק פיצויי-פיטורים סעיף 1 הזכאות לפיצויים היא רק לעובד שעבד שנה ברציפות. גם אם לא היה קיים הסכם שניתן לפטר באמצע השנה, מכל מקום אם השנה הראשונה הייתה שנה פשוטה יוצא שלא הייתה חובה להעסיק את המלמד במשך שנה אזרחית שלימה, שהרי במוסדות תורניים השנה מתחילה בר"ח אלול לפי הלוח העברי, וממילא יש תוקף להסכם שלא לשלם פיצויים גם על השנה הראשונה.

לעניין מוסד מתוקצב עיין כאן.

החינוך כותב במצווה תפב (מצוות הענקה לעבד עברי) "ומכל מקום אף בזמן הזה ישמע חכם ויוסף לקח, שאם שכר אחד מבני ישראל ועבדו זמן מרובה או אפילו מועט שיעניק לו בצאתו מעמו מאשר ברכו השם". כדי להטיב עם העובד ולהכיר לו טובה, יש צורך לתת לפחות כמקובל. אם לא היה נהוג לשלם פיצויי פיטורין של חודש לשנה, היה ניתן להביע הכרת הטוב אף בפחות מכך. אבל, מאחר שנהוג לפצות בשיעור זה, לא ניתן לרצות את העובד ולקיים את המצווה בפיצוי קטן מזה.

לעניין כפיה על הציבור לנהוג לפנים משורת הדין, עיין שו"ת מהרש"ם ח"ז סי' קצא, שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' קכא, תשובות והנהגות כרך א סי' תט, פד"ר ח"ה עמוד 132, ח"ח עמוד 208 ועוד.