יחסי אישות מחוץ למסגרת נישואין ובדין נישואין אזרחיים

הרב יהושע חילו
ח' טבת ה'תשע"ג

ראשית נבהיר דברים ברורים ופשוטים – קיום יחסי אישות מחוץ למסגרת נישואין אסורים בהחלט, והאיסור חל גם על בני זוג שבכונתם להנשא בעתיד כדת משה וישראל. ופשוט הדבר שנישואין אזרחים אין להם כל תוקף ואינם מתירים מגורים משותפים או קיום יחסי אישות, אלא דנדון בסימן זה בכמה שאלות הלכתיות, האם יש לחוש על הקדושין מצד הבעילות שעשה לאחר מכן דהרי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וההשלכות לזה.

א

 הבא על אשה פנויה דרך זנות

והמייחד אשה בלי קידושין (פילגש)

א) הנה ז”פ דמי שבא על האשה במקרה דרך זנות, אינה מקודשת, ולא עוד אלא דלפי שיטת הרמב”ם עובר על לאו מה”ת ולוקה,  ווז”ל בהלכות אישות פרק א הלכה ד וז”ל “קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר (דברים כ”ג) לא תהיה קדשה מבנות ישראל, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה“.

מאידך עיין בראב”ד שם שהקשה עליו דאם כן מדוע המפתה משלם, והרי אם לוקה אינו משלם, ומתוך שהמפתה משלם משמע שאינו לוקה. ולכן רק הבא על המופקרת לזנות לכל אדם לוקה, משום “לא תהיה קדשה”, אבל הבא על הפנויה (טהורה) אינו לוקה[1]. ומ”מ ברור דמדרבנן יש איסור לבא על הפנויה דרך זנות, שהרי גזרו על היחוד ואף הסתכלות בה אסורה מדברי קבלה.

ויש להדגיש דכל האמור הוא בפנויה טהורה וכגון שטבלה או שעוד לא ראתה נידות דאם היא גדולה ולא טבלה הרי היא היא בחזק נדה והיא אחד מן העריות שהבא עליה חייב כרת.

עכ”פ מבואר לכו”ע דאין האשה נחשבת אשת איש אלא ע”י קידושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה במקרה דרך זנות שלא לשם קידושין אינו כלום, וכן נפסק בשו”ע אבהע”ז סי’ כ”ו סעי’ א’[2].

ב) ועתה נעיין לענין מי שחי חיי אישות עם פנויה המיוחדת לו בלא כתובה או בלא קידושין, וזהו הנקרא פילגש[3], האם מותרת לו, ונחלקו הראשונים מה שורת הדין:

דעת הרמב”ם (מלכים פ”ד ה”ד) דהפילגש אינה מותרת אלא למלך ולא להדיוט. ולכך לוקין עליו.

ואילו הראב”ד (אישות פ”א ה”ד) ס”ל דהמייחדת עצמה לאיש אחד וטובלת מותרת והיא הפלגש האמורה בתורה.

ושיטה שלישית מצינו ברא”ש (בתשובה כלל ל”ב סי’  י”ג, והטור באהע”ז סי’ כ”ו) דבית דין כופין אותו להוציאה מביתו שדבר ידוע שהיא בושה לטבול ונמצא שבועל נדה.

לענין הלכה השו”ע בסי’ כ”ו סעי’ א’ פסק כדברי הרא”ש וז”ל “ואפילו אם ייחדה לו כופין אותו להוציאה – והרמ”א הוסיף עליו “שבודאי בושה היא מלטבול, ובא עליה בנדתה”. מאידך הרמ”א הביא בשם י”א ראשון דעת הראב”ד דהמייחד אשה עליו וטובלת מותרת. ובשם י”א בתרא הביא דעת הרמב”ם דאף אם מייחדת אותה אליו וגם טובלת מ”מ אסורה ולוקין משום לא תהיה קדשה.

ב

נישואין אזרחיים

והנה עתה יש לברר מה גדרם של נישואין אזרחיים, האם יש להם תוקף להצריך גט כדי להתירה להנשא לאיש אחר,  דמאחר והם מתיחדים זע”ז כבעל ואשה, ויש לזה פרסום, הרי קי”ל חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ומסתמא בעל לשם קידושין. או שאין להן שום תוקף ואינה צריכה גט כלל, ונחלקו בזה הפוסקים:

ראש המדברים בזה הוא בתשובת הריב”ש (סי’ ו’) יעוי”ש דנשאל על אנוס שנשא אנוסה בחוקותיהם וישבה עמו כאשתו לכל דבר עד שנתעברה ממנו, ואח”כ עזבה ולא נודעו עקבותיו. ובתחילה הביא דברי הגאונים שכל אשה שנבעלה בפני עדים, צריכה גט ממנו. אולם הביא מהרמב”ם (פ”י מגירושין הי”ט) דדחה דבריהם, וכתב דלא אמרו חז”ל חזקה זו אלא באשתו שגירשה בלבד או במקדש על תנאי ובעל סתם שהרי היא כאשתו, אבל בשאר אנשים כפנוי הבא על הפנויה, לא חיישי’ לו’ דשמא בעל לשם קידושין. וכן הסכים הרשב”א והרמ”ה והרא”ש והרבה מן האחרונים. וכתב עוד, דאם יאמר האומר שאף הרמב”ם לא אמרה אלא בפנוי הבא על פנויה בדרך מקרה, אבל זה שנשאה והתנה עמה להיות כאשתו הו”ל כאילו פירש ואמר לעדי יחוד שדעתו לבעול לשם קידושין, יש להשיב ולומר דאדרבה איפכא מסתברא, שאפי’ לדעת הגאונים דבסתמא אמרי’ לשם קידושין בעל, בנ”ד שהתנו בנישואין כחקות העכו”ם, הרי”ז כאילו פירשו שאין דעתם לשם קידושין כדת משה וישראל, וא”כ אינה אצלו כנשואה אלא כפילגש בלא כתובה וקידושין וכו’, ועוד שזו היתה בחזקת נדה שלא היה להם מקוה טהרה, ואם לאיסור כרת התיר עצמו בביאתו איך יחוש לאיסור קל של פנויה. עכת”ד.

וכעי”ז כתב גם הרדב”ז בתשו’ (ח”א סי’ שנא), דלא אמרו אין אדם עושה בעילת זנות אלא בישראל כשר הזהיר במצוות, דלא שביק היתרא ואכיל איסורא, או בסתם ישראל, משא”כ במי שפרוץ בעריות ובנכריות, אתרע חזקתיה ולא שייכא ביה חזקה זו. וסיים: ומכאן אתה למד שהמתיחד עם גרושתו בעדים והיא בנדתה שא”צ גט, שמכיון שאינו זהיר בנדה ולא חייש לאיסור כרת ודאי דלא חייש לבעילת זנות, ולא בעל לשם קידושין, וא”צ גט. עכת”ד.

ועי’ למרן השו”ע (אה”ע סי’ קמט ס”ה) שפסק לדינא כדברי הרמב”ם וז”ל: לא אמרו חזקה זו דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם וכו, אבל שאר כל הנשים בחזקה שבעל לשם זנות, עד שיפרש שבעל לשם קידושין. ע”כ. ומיד אח”כ (סעי’ ו) הביא גם לדברי הריב”ש הנ”ל וז”ל “וכן איש ואשה שהמירו לעבודת כוכבים, באונס הגזירות, ונשאו זה לזה בחקות עובדי כוכבים, אף על פי שמתייחדים זה עם זה בכל יום לעיני הכל, אין חוששין להם משום קידושין“.

וכ”פ גם הרמ”א (אה”ע סי’ כו ס”א) בשם הריב”ש הנ”ל ובת”ה (סי’ ר”ט) וז”ל “מומר שנשא מומרת לעבודת כוכבים בנימוסיהן, ונתגיירו אח”כ, אין כאן חשש קידושין כלל ומותרת לצאת ממנו בלא גט, אף על פי ששהה עמה כמה שנים אינו אלא כזנות בעלמא”[4].

וכן מסקנת מהר”ש ויטאל בשו”ת באר מים חיים (סי’ סז) דבנישואי ערכאות, מותרת לכו”ע בלא גט, והעיד שכך עשו מעשה בהסכמת כל רבני מצרים. ע”כ וכיו”ב כתב גם בשו”ת בית זבול ח”א (סי’ כז), להתיר נישואין אזרחיים בלי גט, ונסתייע לדבריו מדברי התשב”ץ (ח”ג סי’ מז) שכ’, שכל זמן שלא ראינוהו מחזר אחר קידושין כדת משה וישראל, אין אנו מחזיקים אותו בחזקה זו שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ולא מהני מה שדרים יחד כבעל ואשה וכו’. ע”ש. וסיים דבזה”ז דנפישא פריצותא וקלות, וכל ההולכים להנשא בנישואין אזרחיים הם פורשים מכלל הציבור, יש לדון הרבה אם הם בכלל החזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות עי”ש.

וכ”כ בשו”ת מהר”ם שיק (אה”ע סי’ כא)  שיש מהפרוצים שנושאים אשה בלי קידושין וכו’, דאין בזה חשש קידושין כלל וא”צ גט. ונסתייע מדברי הרמ”א הנ”ל בשם הריב”ש ועוד. אלא דסיים דכ”ז להלכה, אבל למעשה אם יבוא כדבר זה לפני עדיין הדבר צ”ע וחקירה בכל חלקי הענינים. עי”ש.

וכן העלה גם בשו”ת חלקת יעקב (ח”א סי’ א Y לפנינו אה”ע סי’ סט) וז”ל: וא”כ מכל הנ”ל נראה לי ברור דאין לחוש כלל לקידושין בנישואין אזרחיים.  אכן זה ודאי שאין ליתן היתר דרך כלל רק כל פרט לעצמו צריך לבוא לפני בעל הוראה, דלאו כל אנפא שוין. וכ”פ גם בשו”ת ישכיל עבדי (ח”ד אה”ע סי’ ב דף נב ע”ג, וח”ו אה”ע סי’ קא), עי”ש. וכ”פ גם הגרצ”פ פראנק (אה”ע סי’ עד – עו) וז”ל: ע”ד נישואין אזרחיים, דבריו צודקים דלהלכה אין לחוש לנישואין הללו.

וכן בספר דרכי נועם (סי’ מו) כתב דבנישואין אזרחיים שדרו ביחד אין צריכה גט. ויש להוסיף עוד דבדור פרוץ זה, בנישואין אזרחיים אין כלל אומדנא ברורה שנתכוונו לשם קידושין, וממילא דלא שייך לומר הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה. וגם יש לדון דאין כאן עדות להקידושין, ואפילו אם כלפי שמיא גליא דנתכוונו לשם קידושין, אבל אין כאן עדות ובלי עדות לא חלו הקידושין ולכן אין לעגנה. עכ”ל. – ועי’ עוד שם (שם סי’ עד) בתשו’ למרנן הגר”י עדס, הגרי”ש אלישיב, הגר”ב ז’ולטי שכתבו דהנכון להתירה בלא גט, דאם מחמרינן, הא ממ”נ אם יש חשש קידושין, אינה ניתרת לכהן אחרי הגט, ובאם אין כאן חשש קידושין, למה נכניסנה באיסור חדש דרבנן – שסתם הרמ”א (בסי’ ו’ ס”א) דאעפ”י שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט אלא מכח חומרא בעלמא, אפ”ה פסולה לכהונה. וכאן שפסול כהונה יהרוס את מצבה [אין להחמיר], יש להתירה בלי גט. ע”כ.

וע”ע בשו”ת ציץ אליעזר (חי”א סי’ פא) שחזר וכתב לחזק דבריו (בח”ב סי’ יט) דאין ממש בנישואין אלו כלל, ושכל המחמיר להצריכה גט, מקיל בסופו לזעזע עד היסוד את חומת מבצר הקדושה והטהרה בישראל וגורם לטשטוש ועירוב תחומין בין הקדש לחול. עי”ש. ויעוי”ש דלא שייך בכלל כמעט לומר בזמנינו הך חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דרובא דעלמא אינם יודעים מזה בכלל דאפשר לקדש בביאה, וגם לא נהוג זה בזמנינו כלל וכלל, ומה דמות נערוך איפוא על כגון פוקרים ומזלזלים בדברי תורה ובדברי סופרים, ובהפקירא ניחא להו, וברור ופשוט דלא שייך גבי כגון פרוצים כאלה הך חזקה של אאעבב”ז.

הרי דהבאנו כמה פוסקים דלא הצריכו גט כלל, ולא חששו כלל דדלמא בעל לשם קידושין ולא לשם זנות. והנימוקים לכך: דהרמב”ם וסיע’ ס”ל דאין אומרים חזקה זו דאאבב”ז אלא בכשרים ולא ראינו בהם צד פריצות, וכל מי שפרץ גדר ודבר ה’ בזה ללכת בחוקות גויים, באופן זה לא חייש לבעילת זנות. ב) או משום דאפילו הבועל לשם קידושין צריך עדים, וצריך שהבעל והאשה ידעו שיש עדים, וא”כ אפילו כיוון לשם קידושין לא הוי קידושין.  ג) ועוד דכיון שבנישואין אזרחיים הם מתנים שאם ירצו להפרד על איזה אופן תהיה הפרידה, אם כן בודאי לא שייך לומר שבעל לשם קידושין, שהרי אז לא יוכל להפרד ממנה אלא על פי דין תורה.

הפוסקים המצריכים גט

אלא דמנגד עומדים גם פוסקים רבים שכתבו להצריכה גט בנישואין אזרחיים מעיקר הדין, דיעוי’ בשו”ת צפנת פענח (סי’ כו – כז) שכתב דנישואין של ערכאות שאח”כ דרים כדרך איש ואשתו, יש להם גדר אישות לקנין, אלא דאין בהם דין א”א לכרת ומיתה וגם ממזרים ליכא. ומש”ה כתב שצריכה גט, דהא בגט אי’ ב’ גדרים, א’ שפוטרה ממנו. ב’ שמקנה אותה לה. וא”כ אף שבנשואין אלו גם בלא גט יש אפשרות לפוטרה ממנו, מ”מ אין כאן הקנאה לעצמה. ע”כ.

וכ”כ בשו”ת מערכי לב (סי’ פז) דאפילו אם היה ברור שאין בנישואין אזרחיים שום חשש קידושין, מכל מקום כיון שהנישואין האלה יש להם פומביות, שעל ידם גר הזוג יחד בפרסום ומתחזק באיש ואשתו, ולא יתכן כלל לפטור זוג כזה מגט, שעלינו לחוש באופן זה למה שאמרו (יבמות פח:) דגזרו חז”ל לצריך לפעמים גט במקום שלא היה נצרך מעיקר הדין שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט.

ויש להצריך גט גם מדינא, שבאיסור אשת איש החמור, עלינו לחוש שבסיגנון השטר הנעשה בערכאות, השטר כולל בתוכו לשונות של קידושין. וכיון שכידוע נעשה הענין בעדים, אם כן יש לחוש שמא נזדמנו אז עדים כשרים, והחתן נתן שטר זה לכלה בפני עדים אלו והוי קידושי שטר. וכן העיד תלמידו של מרן החזו”א הרה”ג רש”פ שטינברג זצ”ל בספר אור הנר (סי’ קט) משמו של החזו”א בזה”ל: בדבר קידושין אזרחיים, עדיין לא נסתיימה ההלכה, דכיון שאינם רוצים בזנות אלא בקשר קניני המועיל מה”ת, אף שדעתם שיהיה קנין אישי, מ”מ מועיל והלכך אם היה חתום הבעל בחוזה ומסר לה, אפשר לחוש לקדושי שטר, ואפשר שאין כאן חסרון לשמה, כיון שנכתב לשם כך, גם בואם לדירה אחת, אפשר שדעתם לאשר קשרם, וקשה להכריע באיסורים חמורים אלה ע”כ.  וכ”פ בשו”ת מלמד להועיל (חאה”ע סי’ כ). ובשו”ת זקן אהרן (וואלקין, ח”ב סי’ קג) שכתבו להצריכם גט.

וע”ע בשו”ת שרידי אש (ח”א סי’ קט) שנשאל בזה, וכתב בזה”ל: והנה בשאלה זו כבר דנו גדולי הדור וכבר נוצרה עלי’ ספרות גדולה. הגאון מדווינסק (הראגאטשובי) זצ”ל, החמיר והצריך גט, וכן החמירו כמעט כל רבני אונגארן, וטעמם כמו שכתב כת”ר, משום שאין אדם בועל בעילת זנות. ואפילו אם יודעים שהאיש הזה עבריין ובועל נדה ומחלל שבת, מ”מ יש לומר בו אין אדם עושה בעילת זנות, דסוברים דחזקה דאין אדם בועל ב”ז אינו מצד האיסור, אלא הוא ענין נימוסי ומשפחתי, דאדם הגון רוצה באישות ובחיי משפחה כדת, ולא לחיות עם אשה זונה שעלולה להפקיר א”ע גם לאחרים. ויש אומרים דעצם העובדה שהם חיים בקביעות כאיש ואשה בחדר אחד הוא מין קידושין, ומכ”ש להסוברים חופה קונה (שו”ע אבה”ע סי’ כו ס”ב), ומכיון שהכל יודעים שהם דרים יחד הוי כמו קידושין בעדים. ואולם יש מקילים ואומרים, שאם הבעל אדם חפשי ועובר על דת אינו חושש לעשות קידושין עפ”י ד”ת, כי אם מספיק לו שהם נשואים עפ”י חוק האזרחים ואין אומרים בו אין אדם עושה בב”ז. ולמעשה כבר הורה זקן, הגאון רשכב”ה מרן ר’ חיים עוזר מווילנא ז”ל, שלכתחילה יש להחמיר ולהצריכה גט. ע”כ.

הרי לן כמה פוסקים שהצריכו גט מדינא, והנימוקים לכך: א) משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וזו אינו מצד האיסור, אלא הוא ענין נימוסי ומשפחתי, דאדם הגון רוצה באישות ובחיי משפחה כדת. ב) כיון שהנישואין האלה יש להם פומביות, לא יתכן כלל לפטור זוג כזה מגט, שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט. ג) יש להצריך גט גם מדינא,  דעלינו לחוש שבסיגנון השטר הנעשה בערכאות, השטר כולל בתוכו לשונות של קידושין והוי קידושי שטר.

למעשה

ולמעשה כתבו כמה מאחרוני זמנינו דראוי להצריכם גט כשאפשר בכך, וכמו שהעלה כן בשו”ת אגרות משה (אה”ע ח”א סי’ עה), וזת”ד “כשאפשר יש להצריך גט גם באנשים שאינם שומרי תורה, וכמו שנוהגים אנחנו ליתן גט, אבל אם אי אפשר להשיג גט והיא עגונה נראה שיש לסמוך על הריב”ש שפסקו כמותו השו”ע והרמ”א. וכ”כ בשו”ת שבט הלוי (ח”י סי’ רמ). וכן נהגו בבתי הדין הרבניים בארה”ק [עי’ פד”ר ח”ג עמ’ 369, וח”ה עמ’ 124 ועוד.] ואמנם, באופן שלא ניתן גט בפועל, אף שבד”כ נהגו ליתן לחומרא, מ”מ פשיטא דהוי כמקום עיגון שכתבו הפוס’ שאין נותנים גט.

ג

נפק”מ לדינא מתוצאת נישואין אזרחיים

הנה כיון שנתבאר שכל הדין הזה לתת גט הוא רק חומרא בעלמא כשאפשר בכך, ממילא נראה דבכל מקום שיהיה חשש של עגון וכיוצ”ב נוכל להקל, ונדון על כמה נידונים למעשה:

כשהבעל הראשון דורש ממון רב כדי לתת גט לחומרא

היכא שהבעל ראשון דורש ממון רב כדי לתת גט לחומרא לכאורה י”ל דהדבר נחשב כמקום עיגון, וכמו שכתבו הפוסקים להשוות מקום עיגון למבקש ממון הרבה, והקילו במקום חומרא, כך כתב בפת”ש (סי’ קע”ג סק”ט) בשם הרדב”ז (ח”א סי’ קע”ה) בענין יבם, שהקל אם היבם הלך למדינת הים, או שמבקש ממון הרבה להתיר סוטה וצרתה בלא חליצה… עי”ש בהרחבה, וק”ן בנידון דידן.

אם אפשר להתירה לכהונה

לענין להתירה לכהונה במי שנשאת בנישואין אזרחיים וקיבלה גט, נראה בפשוטו שמאחר שרוב הפוסקים הורו   שבנישואין אזרחיים א”צ גט מעיקר הדין, א”כ מותרת גם לכהן, דהא קי”ל פנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה. אכן מדברי הרמ”א בסימן ו’ סעי’ א’ אינו נראה כן, יעוי”ש דהביא בשם הרשב”א דאפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא, אף על פי שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא, אפילו הכי פסולה לכהונה[5]. ולכאורה ה”ה בנד”ד בנישואין אזרחיים אף שאין בהם חשש קידושין מ”מ אשה זו נפסלה לכהן.

ומיהו ראה שם בח”מ שהביא מהג”ה מרדכי דהביא כמה דעות דכשרה לכהונה וכן הביא הב”י תשובת הרשב”א בסי’ י”ג ס”ק ג’ שכשרה לכהונה בנתן גט שאינו צריך ע”פ הדין[6]. ונראה לכאורה דניד”ד מתלי תלי בפלוגתא הנ”ל.

ולמעשה הפוסקים כבר התייחסו לזה, ונחלקו הדעות:

הגאון ר’ חיים עוזר ז”ל מווילנא, (בקובץ אגרות – הלכה סי’ ל’) השיב בזה”ל: ע”ד שאלתו באשה שהיתה דרה עם אחד על פי נשואי האזרחים בלא חופה וקידושין, ונתפרדה בערכאותיהם, אשר הורו בזה המהר”ם שיק ובשו”ת בית יצחק שמעיקר הדין אינה צריכה גט, אם מותרת האשה ההיא לכהן – הנה צדקו דברי כת”ר שמותרת לכהן, דהא קיי”ל דפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, ובפרט לפי טעותם שחשבו זאת לנשואין עכ”ל. וכך העלה בפשיטות גם בס’ שו”ת תעלומות לב (ח”ג סי’ מ”ג ע”ש),  וכן פסק בשו”ת ציץ אליעזר חלק יא סימן פא.

מאידך בספר שו”ת באר מים חיים להגאון ר’ שמואל ויטאל ז”ל (בסי’ ס”ז) שאגב דיונו הארוך שם ג”כ ע”ד נשואי ערכאות ושג”כ דעתו שם דאין זה צריך לפנים שהאשה מותרת לינשא לשוק בלא גט ומעיד שכך נעשה מעשה וכל רבני העיר במצרים הסכימו לו להיתרא מבלי שום גט, שדא מיהא נרגא לאוסרה לכהן, וכותב וז”ל: ולכן איתתא דא לדעתי החלושה שריא להתנסבא לכל גבר דתצביין ואינש לא ימחה בידהא מן יומא דנן ולעלם ואפילו לכהנא שרייא אי לאו משום חששא דזונה דנימא כשם שהפקירה עצמה לזה כך הפקירה לאחרים ונלע”ד דאסירא לכהנא אבל לישראל מותרת עכ”ל[7].

ולענ”ד הדלה הדבר תלוי בפלוגתת דהב”י והרמ”א הנ”ל.

אם יש משום הוצאת לע”ז

הנה יש לדון במי שהיתה נשואה בנישואין אזרחיים והתגרשה בנישואין אזרחיים. ואח”כ נישאה לאחר בחופה וקידושין וילדה ילדים, ובא הבעל השני לבית דין שיסדרו גט לאשתו מבעלה הראשון, האם שומעים לו. דהא כבר התבאר דאם אפשר להשיג גט יש להצריך גט, אלא שצריך לדון אם בגט זה יש משום חשש הוצאת לעז על בניה.

ולכאורה יש לצדד להצריך אותה גט, ויש להביא ראי’ שאין לחשוש להוצאת לעז על בניה. שכ”כ הרמ”א בסימן ק”נ סעי’ א’ בשם התרוה”ד (בפסקיו סימן כא) לגבי גט שאינו פסול אלא מדבריהם להנשא בו, דכ’ השו”ע דלא תינשא בו לכתחילה, ואם נישאת, אפילו לא נבעלה, לא תצא והוולד כשר, וכותבים לה גט אחר, והיא יושבת תחת בעלה. וכ’ הרמ”א וז”ל ונותנים גט אחר כשר, ואין בזה משום הוצאת לעז”.

והטעם בזה כתב בב”ש שם סק”ג דלא אשכחן דחיישינן ללעז בנים אלא היכא דאמרינן תצא, אבל ליתן גט שני ליכא לעז דיאמרו לרווח’ דמלת’ עבדי רבנן כן, ורק כשמוציאין מתחת בעלה ודאי איכא למיחש ללעז. דאי לא דהוו להו לרבנן חששא גמורה, לא היו אמרי רבנן תצא.

ומזה יש ללמוד לכאורה לנד”ד  דכיון שהיא נשארת עם בעלה השני אין לחוש ללעז בזה שכותבים לה גט לראשון.

האם מותרת לבועל

אשה שהיתה נשואה בנישואין אזרחיים לשמעון ונבעלה לאחר. לאחר זמן נפרדה משמעון בגט ורוצה להנשא לבועל, מה שורת הדין.

מקור דין איסור לבועל הוא במתנ’ בסוטה כז: כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנא’: נטמאה ונטמאה (במדבר ה). ונפסק  בשו”ע אהע”ז (סי’ יא’ סעי’ א’, וסי’ קעח סעי’ יז). ופשוט דכל האיסור לבועל הוא דוקא באשה שזינתה תחת בעלה, וממילא כיון שנתבאר שהנשואה בנישואין אזרחיים לדעת רוב הפוסקים אינה נחשבת אשת איש, אם כן אין כאן בעל ולכן אינה נאסרת לבועל.

האם צריך הבחנת ג’ חדשים

יש לעיין בזוג שנשאו כדת משה וישראל, ולאחר מכן נפרדו באופן אזרחי וגרו בנפרד. ורק כעבור שנה באו להתגרש כדת משה וישראל. האם צריכה להמתין ג’ חדשים מיום שנתגרשה כדת משה וישראל, או דלמא אינה צריכה כיון שבמציאות כבר נפרדו מזמן.

ולכאורה י”ל דכיון דהגירושין באופן אזרחי בטלים לגמרי, א”כ אע”פ שבמציאות כבר נפרדו מזמן, בכל זאת צריכה להמתין ג’ חדשים מיום שנתגרשה כדת משה וישראל, כיון שמה שנפרדו עפ”י נימוסיהם לא נחשב לגבי דידן לפירוד כלל. וכ”פ בשו”ת ציץ אליעזר חלק יא סימן פא. והביא שם שגם העלה כזאת הבעל תעלומות לב בספרו נוה שלום, והוא פשוט.

ויעוי”ש שהביא ראי’ לכך דלא גרע מנתגרשה בגט ויצא קול פיסול על הגט והצריכוה גט שני שיש סוברים שצריכה למנות מהגט השני כמ”ש בשו”ע אה”ע (סי’ י”ג ס”ט), ואפילו להי”א בתרא שאינה צריכה למנות אלא מהגט הראשון, היינו היכא דהגט הראשון היה כשר אלא שהצריכוה גט שני מחמת קול פיסול בעלמא, אבל אם הגט הראשון היה פסול לכ”ע צריכה למנות מהגט השני כמתבאר מדברי רבני האחרונים ז”ל, ועיין חתם סופר אה”ע סי’ כ”ז, וק”ו בגירושין הנעשים ע”י הממשלה לפני ערכאותיהם שהוא פסול מדאורייתא ומדרבנן דודאי שצריכה למנות מיום שקבלה גט כשר.

לענין מחזיר גרושתו

הנה יש לדון במי שנשא בנישואין אזרחיים והתגרש, והיא הלכה ונתקדשה לאחר כדת משה וישראל ושוב נתגרשה, האם מותרת לחזור לראשון (כשאינו כהן). ובתשובה שכתב ידידי הרב עובדיה יוסף טולדנו שליט”א (מח”ס משפט הקנין) על נושא חמור זה, האריך שם טובא כדרכו בקודש, ואני אציין כאן עיקרי הדברים הנראין לי עיקר.

הנה בפשוטו יש לדמות דין נישואין אזרחיים למ”ש הרמ”א (אה”ע סי’ י סעי’ א) וז”ל: אבל אם נתקדשה לאחר וגירשה, או מת, אסורה לחזור לראשון. ואפילו לא נתגרשה רק מכח קול בעלמא ע”כ. ומקורו מדברי הרא”ש בתשו’ (כלל לה סי’ יד), ועי”ש שכתב לדון בדינה שיצא עליה קול שנתקדשה. ולא הוחזק הקול בבי”ד, אלא שהיה קול הברה שבלילה, בצאתה מן המרחץ, בא פלוני וקדשה שלא מדעת קרוביה, ולא נשמע הדבר הזה מפי עדים. ובאותה שעה כפרה היא בדבר, ואמרה: לא היו דברים מעולם; וקרובי דינה הכריחו למקדש ליתן גט. ושוב נתקדשה לאחר, קידושין ודאין, וגרשה האחר; ורוצה לינשא לראשון שיצא עליו קול הקידושין, אם היא מותרת לו, כיון שלא היה בקידושיו הראשונים אלא קול בעלמא, או לא. והשיב הרא”ש וז”ל: מילתא דפשיטא שהיא אסורה. דלית דין צריך בשש, כי היודע שנתגרשה, מה יודע שהגירושין לא היו אלא לרוחא דמילתא, וכי תימא יכריזו שלא היתה צריכה גט, איכא דשמע בגטה ולא שמע בהכרזה; כדאמרינן בחליצה (יבמות לו): איכא דידע בחליצה ולא ידע בהכרזה. ע”כ. הרי שאף שאין עדים על נישואיה לראשון, והיא מכחישה ואומרת להד”ם, ולא קיבלה גט אלא ע”פ מה שהכריחוה קרוביה, מ”מ אסורה לחזור אליו משום שמא יאמרו מחזיר גרושתו.

וא”כ ה”נ י”ל בנ”ד דכל שקיבלה גט, אף שאי”ז גט אלא לחומרא, מ”מ הרי יש כאן ריח הגט ושוב אינה יכולה לחזור ולינשא לראשון.

ואולי יש לחלק דנישואין אזרחיים שאני מתרי טעמי:

א – ראשית יש סברא להקל בנ”ד שאין כאן ריח הגט לפוסלה, ולא כתב הרמ”א דאסורה משום ריח הגט, אלא כשהגט היה כדין וניתן על סמך קול שאשה זו נשואה לאחר. משא”כ בנ”ד לא מבעיא לדעת הפוסקים שא”צ גט כלל, אלא אף לדעת הפוסקים שנקטו לדינא להצריכם גט, לא כתבו כן אלא מכח חומרא בעלמא להיות גדר וסייג בפני הפורצים גדר. וכיו”ב ראה להמהריק”ש בהג’ ערך לחם (סי’ ו ס”ד) שכתב בזה”ל: יצא קול שנתקדשה והצריכוה גט לרווחא דמילתא אסורה לכהונה, ואם הוברר שלא היתה צריכה גט לא חיישינן לכלום, לא לאוסרה לכהונה ולא להמתין ג’ חדשים, אע”פ שנתן לה גט. ע”כ. הרי להדיא מבו’ בדבריו דאם הוברר שלא היתה צריכה גט כלל, אין כאן ריח הגט ואין לאוסרה משום כך אפי’ לכהונה. ולפי”ז אף בנ”ד, כיון שמעיקרא דדינא נראה מדברי הפוס’ שאין כאן קידושין, ואף המחמירים לא הצריכו גט אלא משום גדר וסייג, א”כ אין לאסור מחמת גט זה.

ב – ומלבד זה יש לצרף שי’ הרשב”א, דהנה אמנם הרמ”א (סי’ י סעי’ א) פסק להחמיר כדברי הרא”ש דכל שהיה ריח הגט, שוב אינו יכול להחזירה, אך הרשב”א (בתשו’ החדשות סי’ קס) פליג ע”ד, וכתב דכל שלא היה צריך גט מן הדין או מן הספק, אינו פוסל לכהונה וא”צ להמתין ג”ח וה”ה שמותרת לינשא לראשון. והביאה הב”י (סי’ יג) והכנה”ג (סי’ י הגב”י ב). וגם המרדכי (קידושין סי’ תקלא) הביא מח’ בזה [כמבו’ בד”מ סי’ ו ס”ק א], וציין לו הח”מ (סי’ ו ס”ק ב)[8].

ונמצא דאף לדעת הרמ”א (אה”ע סי’ י ס”א) דאסרי’ להחזיר גרושתו כל שקיבלה גט מאחר משום קול, הרי האריכו הפוסקים לבאר סתירת דברי הרשב”א בזה, והעלו דאין לאוסרה אלא כשיש קלא דלא פסיק ורגלים לדבר שהדבר אמת שהיא מקודשת, משא”כ כשיש חשש בעלמא. או כשיש גט ושובר עמו המעיד שלא נעשה אלא לרווחא דמילתא, וכנ”ל.

ובאמת מרן בבית יוסף בג’ מקומות: בסי’ ו, בסי’ י ובסי’ יג הביא דעת הראשונים בזה, ומ”מ לא הביאם להלכה, ומשמע דלא ס”ל להחמיר בזה. וכן יש לדקדק גם ממ”ש (סי’ יג סעי’ ט) וז”ל: אשה שנתגרשה ויצא קול פיסול על הגט, והצריכוה גט אחר מפני הלעז, י”א שצריכה להמתין ג’ חדשים מהגט השני; ויש אומרים שאינה צריכה למנות אלא מהגט הראשון. ע”כ. ועלה כתב הרמ”א דיש לחוש לסברא ראשונה, וכן אם נתגרשה מחמת קול קידושין בעלמא, צריכה להמתין. עי”ש. הרי שתלה דינים אלו זב”ז, ודוקא לשיטתו שיש לחוש לסברא ראשונה, דחיישי’ לקול, א”כ צריכה להמתין ג”ח נוספים, אך לדעת מרן השו”ע, שכלל הוא בידינו שכל שכתב בשו”ע בשם יש ויש, הלכה כי”א בתרא, א”כ אין לחוש לקול כלל. ודו”ק.

הרי לן דדעת מרן השו”ע לפסוק עיקר כהרשב”א דאף שניתן גט מחמת קול, מ”מ מאחר ומן הדין לא היתה צריכה לקבל גט זה, לפיכך אין לאוסרה לא לכהן ולא לקרוביו.

ונמצא כי מב’ טעמים יש להתיר לבעל נעוריה להחזירה לו: א’. דהא גט זה לא נעשה אלא לרווחא דמילתא, לגדר וסייג. וכל שנתברר שלא היה צריך לגט, אין לאסרה עליו. ב’. מדעת מרן השו”ע נראה דס”ל עיקר כהרשב”א דאף שניתן גט מחמת קול, מ”מ מאחר ומן הדין לא היתה צריכה גט, אין לאוסרה לכהן.

וראה בשו”ת יביע אומר (ח”ו אה”ע סי’ א) שדן בכעי”ז ממש, בזוג שהתחתנו בנישואין אזרחיים ברוסיה, ועלו ארצה ושנפרדו זמ”ז בגט כדת משה וישראל, ואח”כ נישאת האשה לאחר כדמו”י ושוב נתגרשה ממנו כדמו”י וביקשה לחזור לראשון, והאריך בדין זה וסיים בזה”ל: ומעתה י”ל בנ”ד שמכיון שלדברי הרשב”א בתשובה (ח”ד סי’ שד) הנ”ל, כל שהקידושין בטלים מצד עצמם אין הגט נחשב למאומה, ומותרת בקרוביו, והואיל ולפ”ד רוב גדולי האחרונים הנ”ל נישואין אזרחיים אינם מצריכים גט כלל, (ובנ”ד ג”כ חיו זע”ז באיסור נדה), אף שהב”ד החמיר לגרש את המבקשים בגט משום חומר איסור אשת איש, מ”מ לענין איסור לאו של מחזיר גרושתו משנישאת אין להחמיר כלל. והרי”ז כמבואר. וע”ע בשו”ת שמע שלמה (ח”א אה”ע סי’ ב ד”ה ומכל זה נלמד) שהעלה להקל.


[1] ועיין שם במגיד משנה דמצדד לומר דאף הרמב”ם מודה לדעת הראב”ד דלא תהיה קדשה הוא דוקא מופקרת לכל אבל הבא על הפנויה המיוחדת לו במקרה ואף דרך זנות אינו לוקה עי”ש.

[2] ועיין שם בב”ש סק”א דהק’ שהרי בסי’ קמט’ למדנו שכל שנשאה וגלוי לכל הוי כאלו היה עדים בעת הביאה לפ”ז אם הי’ גלוי שנוש’ אותה לשם אישות הוי קידושין בביאה, ותי’ דבאמת הכא איירי שלא היה בגלוי אלא בינו לבינה.

[3] לדעת הרמב”ם בהלכות מלכים פ”ד ה”ד.

[4] ומיהו עי’ בחלקת מחוקק סי’ כ”ו סק”ג דפירש את דברי הרמ”א דהתיר בלי גט – דשם מיירי במומר לרצונו דודאי עושה בעילתו ב”ז ובהפקיר’ ניחא ליה. אך אנוסי הזמן אם נודע עליהם שהיו שומרים מצות בצנעה ונשא אנוס את האנוסה לשם אישות אף שנשאה בחזקת הכותי’ יש להתיישב היטב בפרט לדעת ת”ה אם לא נאמר דודאי לא עשה בעילתו ב”ז דהא נתיחדו בפני הרבה אנוסים לשם נשואין וכל הטעמים שכתב בת”ה לא שייך הכא ובפרט אם היו נזהרים בנדה ובמקום טהרה שהוא א’ מן הטעמים שכתב הריב”ש ע”כ למעשה אין להקל באיסור א”א חלילה.

[5] ואם כבר נשאת לכהן זה מחלוקת הב”ח והט”ז אם תצא עי”ש.

[6] וצ”ע דהוא ממש היפך תשובה זו שהביא הרמ”א כאן בשם הרשב”א ועי’ שם בח”מ דכ’ דיש לחלק.

[7] ובשו”ת ציץ אליעזר חלק יא סימן פא תמה עליו דמהיכא תיתי לחוש שהפקירה א”ע גם לאחרים, ועוד הא כל שלא הפקירה עצמה לנכרי ולפסול לא נפסלה לכהונה ומהיכא תיתי שנחוש גם לזה. ואמנם דעת הט”ז באה”ע סי’ כ”ו סק”א דנבעלה בזנות ב’ פעמים נקראת זונה ליאסר לכהן, וכך נראה דעתו של הב”ש בסי’ ו’ ס”ק י”ט יעו”ש, אבל מלבד דלמעשה לא פסקינן כן, מהיכא תיתי שנחוש לזה וכנ”ל, והרי  צריך שתפקיר עצמה גם לאחרים, והרי לא הוכח זה, וצל”ע.

[8]  ואיברא, דלכאו’ הדברים תמוהים, דהא מדברי הרשב”א הללו מבואר דכל שיש ריח גט, אין איסור בין לינשא לכהונה ובין להחזיר גרושתו. ואילו בסי’ ו (סעי’ א) כתב הרמ”א בזה”ל: ואפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא, אע”פ שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא, אפילו הכי פסולה לכהונה. ומקורו מדברי הרשב”א בתשו’ (סימן תקנ). וחזר ע”ז גם בסי’ יג סעי’ ט. ולכאו’ דברי הרשב”א סתרי אהדדי. וכבר הרגיש בזה הח”מ (שם ס”ק ב) וכתב דיש לחלק.

ובב”ש (שם ס”ק ג) כתב לבאר סתירת דברי הרשב”א, דמ”ש שכל שהיה גט מחמת קול הרי”ז אסורה לכהונה, איירי בהצריכו הבי”ד גט, דאע”ג שהיה מחמת קול בעלמא, חיישינן. אולם אם הוא נתן גט מעצמו ולא היה נצרך ע”פ הדין, לא הוי גט.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים