כשרגיל להתפלל מנחה בזמן ר"ת והתפלל מנחה ונתברר שטעה והיה כבר שעה אחרי ולא יצא ידי מנחה
האם יחשב תפילה זו כמעריב וישלים תפילת מנחה או כיוון שבמחשבתו היה לשם מנחה אינו נחשב למעריב ויתפלל שתים עכשיו?
תשובה:
צריך לחזור ולהתפלל שתים אחת למעריב ואחת למנחה, כיון שתפילה הראשונה צריכה להיות לשם התפילה המחויבת והתפילה השניה לתשלומין.
מקורות:
עי' רשב"א (ברכות כו.) במחל' הראשונים אם אפשר להשלים בזמן התפילה הסמוכה דווקא, וכתב שם בתו"ד שהטעם שאמרו חז"ל מתפלל ערבית שתים, היינו לומר שצריך שתפילת התשלומין תהיה מוגדרת כתפילת ערבית אלא שהתפילה השניה צריכה להיות לתשלומין, והובא בב"י (או"ח סי' פט וסי' קח) ועל פי זה כתב שאם מתפלל לאחר חצי שעה של חצות "אפשר שברכותיו לבטלה", ואף לדעת הפוסקים (עי' שו"ע או"ח סי' קח ס"ב) שרק אם שינה בנוסח תפילתו אינו יוצא יד"ח תשלומין עי' ט"ז סק"א ומג"א סק"ב, מכל מקום צריך לכוין לתפילת שחרית, אולם אם טעה וחשב שזה זמן מנחה, נראה שאין יוצא יד"ח לכו"ע, כיון שהתפלל תפילת מנחה, ובפרט אם קדם לזה ואמר אשרי שנחשב כניכר שהתפלל מנחה שלא עולה לתפילת ערבית אף לדעת הט"ז והמג"א שם שכשעושה מעשה שניכר ממנו שמתכוין למנחה לא עולה לתפילתו, וכמבואר בדבריהם, וע"ש בפמ"ג, וכעי"ז גם כתב בצרור החיים (על הרמב"ם הל' תפילה פ"ג ה"א) על קושית הט"ז על הב"י (סי' פט) מדוע לא יוצא יד"ח אם התפלל לאחר חצות תפילת שחרית, וכתב לפרש משום שאחר חצות אינו זמן תפילה, ולכן אם מתפלל אז לשם שחרית נחשב כלא התפלל כלל, ומדבריו משמע שכשמתפלל תפילה שלא בזמנה אין לו שכר תפילה ורק אם מתפלל בתורת תשלומין, וכן מבואר בדברי הבה"ל (סי' פט ס"א ד"ה ואחר) שכתב שאם התפלל תפילת שחרית אחר חצי שעה של חצות לשם תפילת שחרית "לכמה פוסקים" נחשב ברכותיו לבטלה, [וכוונתו כנראה לדברי הלבוש, שאילו הבית יוסף כתב "אפשר שברכותיו לבטלה" אבל הלבוש (סי' פט ס"א) כתב שברכותיו לבטלה ולא כתב רק "אפשר"], והיינו שכל הגדר של התפילה לאחר זמנה אינה אלא אם היא לשם תשלומין, ורק נחלקו אם טעה במחשבתו וחשב קודם לשם תשלומין אם לא יצא יד"ח או שנחשב לתפילה, כיון שמ"מ התפלל לשם "תשלומין" ולא לשם תפילה העיקרית, אבל כשהתפלל בתור תפילה עיקרית אין מ"ד שיסבור שיוצא יד"ח כיון שאין זה זמן התפילה לכו"ע, עוד יש להוסיף את דברי השואל ומשיב (קמא ח"ג סי' קעא) שכתב בכעין נידון דידן ממש, במי שהתפלל ביו"ט של פסח לאחר חצות והיה צריך להתפלל תפילת מוסף וטעה והתפלל נוסח של תפילת שחרית, שצריך לחזור ולהתפלל תפילת מוסף ועלה בדעתו של השואל שיוצא יד"ח תפילת מנחה שהרי היא אותו הנוסח כמו של שחרית, וכתב השו"מ וז"ל "ולפע"ד כיון שנתכוין בשביל מוספין הו"ל כוונה הפכיות דודאי ל"מ כמ"ש הרשב"ם" עכ"ל, וע"ש עוד טעם, וע"ש במה שפלפל שם במחלוקת השו"ע והט"ז והמג"א (בסי' קח) אם צריך גילוי דעת כדי להפסיד תפילת התשלומין או לא ואכ"מ.
יש להעיר שבשו"ת שבט הקהתי חלק ה' סימן מ"ז הסתפק בדין זה וכתב שיש לחלק בין כל הפוסקים שהוזכרו בתשובה כאן לענין אחד שהתכוון לתשלומים לבין מקרה שהתכוון לתפילת מנחה.
וכן מוכח להדיא בדברי המשנה ברורה סי' רס"ח ס"ק י"ז שהביא דברי המגן אברהם בדין מי שהתפלל שחרית בשבת ואמר בטעות נוסח של תפילת מוסף שלא יצא ידי שחרית וצריך להתפלל שוב, אך מוסף אין צריך להתפלל דתפילה הראשונה עולה לו למוסף, אף שכיוון להדיא לשחרית. וכדי שלא יסתור למה שכתב הביאור הלכה בסי' פ"ט שמי שהתפלל שחרית אחרי הזמן ברכותיו לבטלה, ואין אומרים שעולה לו למנחה, על כרחך כוונתו כשהתפלל גם מנחה אחר כך, שלא כיוון שזה יעלה לו במקום המנחה, וממילא ברכותיו לבטלה.
המעיין בדברי הרשב"א יראה מפורש שמדובר באופן שמתכוין להתפלל תפילת שחרית לאחר חצות ובמקרה זה לא עולה לו לתפילת מנחה, וכתב שאין חילוק בין שוגג למזיד בדבר זה, וכן מבואר במפורש בדברי הב"י שהביא דבריו (עי' בסי' פט בדברי הב"י), וזהו מקור דברי הבה"ל, בדברי שבט הקהתי לא עיינתי.
לדברי הרב כדי ליישב דברי המשנה ברורה בסי' רס"ח צריך לומר שתפילת מוסף שאני והשאלה היא למה, האם העיקר הוא שמזכיר פסוקי הקרבנות? או מטעם אחר?
השאר תגובה