אדם שחיפש דירה נפגש עם מתווך שהחתים אותו על שטר התחיבות שישילם דמי תיווך כנהוג, והראה לו דירה מסוימת, אותו אדם לא רצה את הדירה עקב חסרון מסוים. לאחר זמן ראה אותו אדם פרסומת במקום אחר על אותה דירה במחיר יותר זול ופנה למוכר עצמו וקנה את הדירה על אף החסרון. השאלה האם צריך לשלם למתווך כיון שהכיר את הדירה דרך המתווך.
תשובה:
על ראובן לשלם לתובע את מלא סכום התיווך כפי שמופיע בהסכם עליו חתם.
נימוקים:
יש לחייב את הקונה בתשלום דמי התיווך גם מדין סרסור, וגם מחמת ההסכם שחתמו ביניהם וכפי שיבואר:
מדין סרסור יש לחייבו על אף טענותיו שחזר בו מקניית הדירה וחזר אליה אחר כך בדרכים אחרות, כיון שנתבאר בפוסקים שבתוך שנה אין חזרה זו מבטלת כוחו של המציע הראשון, ואין זה נחשב כחזרה גמורה.
וכך מביא בשו"ת ר' טאיה וייל סימן ט' מתקנות פראג וז"ל: המתחיל לדבר ואח"כ לא דיברו בו כל השנה מזה השידוך לא מקרי מתחיל, הואיל ונשתקע הדבר ולא נאמרה ונשנית ולא דברו כלל מזה השידוך, ואעפ"י שאח"כ חזר הדבר ונתעורר לא מיקרי הראשון שדיבר לפני השנה בשם מתחיל, [ולא ידעתי טעם לשנה, ואולי יש רמז לזה דלאחר יב"ח נשכח הדבר כדכתיב "נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד"] ע"כ.
העולה מדבריו כי עד שנה מהצעת התיווך הראשונה לא נחשב הדבר כשכחה גמורה ומשום כך נחשב המתחיל כמתחיל וחייבים לשלם לו. ונראה להוסיף שכל דבריו אמורים במתחיל שלא דיברו מענין זה כלל, והיינו שלא התקדם הענין למעשה, אך אם התקדם הענין וראה הקונה את הדירה ובסוף חזר בו, כשחוזר בו שוב אף לאחר שנה נחשב הדבר שחוזר להצעה זו מחמת הצעתו של הראשון וחייב הוא לשלם לו דמי תיווך אף לאחר שנה.
וכן יש להוכיח מדברי הפתחי תשובה קפה,ג שהביא מהשב יעקב וז"ל דאם המתחיל היה הממציא לדבר, ואי לאו המצאתו אפשר דלא היו הגומרים מסקי אדעתייהו, ודאי ראוי לו שכר המתחיל על כל פנים. ובאגרות משה חו"מ ח"א סימן מ"ט האריך ג"כ בשאלה דומה ופסק שאם כשחזר בפעם השניה היה זה מחמת ידיעתו מהמתווך הראשון עליו לשלם לו את כל דמי התיווך.
ובשו"ת מהרא"ל צינץ חו"מ סימן ל"ז כתב בענין שנשאל בשדכן שהציע שידוך וכמעט שנגמר ואח"כ ירד מזה והתחיל להיפגש גם עם הצעות אחרות, עד שבא שדכן אחר והחזיר השידוך הראשון ודורש השדכן הראשון לקבל כמתחיל. והשיב לו שפנים חדשות באו לכאן שאחר שכבר עשה שידוך אחר נתבטל השידוך הראשון. וא"כ גם בנדו"ד י"ל שלאחר שירד הקונה מקניית דירה זו נתבטל התיווך הראשון, אך נראה מדבריו שם שכל דבריו אמורים אם נתבטל השידוך בתחילה באשמת השדכן שלא גרם לגמר השידוך, אך בנדו"ד שחזר בו הקונה מסיבה אחרת אין זה נחשב שנתבטל תיווכו של הראשון וכשחוזר הקונה לעיסקה זו נחשב הדבר שחוזר מחמתו וכמבואר בדברי הפת"ש לעיל.
ומה שכתבו הפוסקים הנ"ל ליתן לו שכר המתחיל היינו דוקא כשהיה שדכן אחר שגמר הדבר אך אם לא היה שדכן אחר אלא הסתדרו הצדדים לבדם כתבו הפוסקים שיש ליתן למתחיל כל דמי השדכנות כיון ששכרו כפועל ואין הבעה"ב יכול לחזור בו באמצע עבודתו, ומטעם זה נדחית גם טענתו של ראובן שאת גמר העיסקה פעל לבדו עם המוכר כיון שכל כה"ג שלא היה מתווך נוסף יש ליתן למתחיל כל דמי השדכנות, ר' בשו"ת הליכות ישראל סוס"י ל"א שהביא כך מהנוב"ת חו"מ סימן ל"ו, וכן מבואר באגרות משה חו"מ סימן מ"ט.
כל הנ"ל הוא מדין חיוב סרסור, אך בנדון דידן שחתמו הצדדים על הסכם תיווך ודאי יש לחייבו בדמי התיווך המלאים מחמת התחייבותו, שבדרך כלל כתוב בה שבכל אופן שיקנה בסופו של דבר דירה זו ישלם למתווך את שכרו, ומשום כך עליו לשלם את מלא שכר התיווך בכל גווני.
תודה לכותב הנכבד אשר עונה בטוב טעם ודעת.
ברצוני להעיר הערה אחת הרי בכל המובאות שבתשובה אין התייחסות לכך לעובדה שהוא ראה את הפירסום השני במחיר יותר זול מהראשון וייתכן שרק משום כך הוא חזר להצעה על אף החיסרון שבה והרי ידיים מוכיחות לכך מזה שעזב את העיסקה לגמרי ורק משום המחיר הזול חזר לכך.
ואין להוכיח ממ"ש הפוסקים בסימן קפ"ה (משפט שלום ועוד) שגם אם הושלם השידוך או העיסקה במחיר אחר ממה שאמר השדכן גם חייב, דשאני התם שזה מתוך אותו משא ומתן נתגלגלה העיסקה משא"כ במקרה דנן שפנים חדשות באו לכאן שהתעורר לעיסקה מפירסום אחר ומחמת המחיר המצויין בה.
לסיכום: יש לקבל את התשובה במקרה שחזר לעיסקה בלי שידע על המחיר המוזל רק שבמקרה הוזל לו המחיר.
השאר תגובה