הטעם שאין לאכול מצה הוא כדי לאכול לתיאבון, אם כן מדוע יש שהתירו במצה חמץ כגון שו"ת הר צבי שרצה להתיר במצה שלא נעשתה לשמה
שלום וברכה
אנחנו לא יכולים לתקן גזרות מדעתנו, לומר שאם הטעם דומה אז אין לאכול כדי שיאכל לתיאבון… האיסור היה על מצה ולא על חמץ.
שאלות שנצפות עכשיו:
מאמרים אחרונים
מדריכים הלכתיים
מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?
מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל
אני לא מבין, כתוב שהטעם הוא שנאכל לתיאבון
נכון אבל עדיין לא נוכל לגזור מדעתנו.
כבוד הרב, לא הבנתי משהו. אנחנו הרי לא מתייחסים לזה כחמץ גמור אלא כחשש חמץ. משום חומרת פסח לא משתמשים בזה בפסח משום שזה לא נאפה על טהרת הפסח. כך לפחות לפי הבנתי. עכ"פ זה לא וודאי חמץ איך א"כ אפשר להקל לאכול בע"פ?
זו הערה יפה, עד כמה שהמציאות היא כך אכן יש להחמיר ולא לאכול. אא"כ נסמוך להקל כמו במצבה שלא לשמה שדנו בה גדולי הדור האחרון.
השאר תגובה