ברכה על ספר תורה פסול

שאלה:

הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה כתב שבספר תורה, אם החסיר אות אחת או ייתר אות אחת פסל את הספר.
בספר תשובות הרמב"ם פאר הדור, סי' ט, אני למד, כמיעוט הבנתי, שכל הסיבה לפסילה היא משום כבוד הציבור ולא מעצם פסלותו של סה"ת.
להלן הנוסח עליו אני נסמך:
שאלה – יורנו מורנו בספר תורה שאינו עשוי כהלכה או ספרים של קלף שהם ודאי פסולים אם מותר לברך.

תשובה – מותר לברך עליהם ואין הברכה על הקריאה בספר כמו הברכה על נטילת לולב או ישיבת סוכה, שאם היתה פסולה או לולב פסול הברכה לבטלה שהמצוה היא נטילת הלולב או ישיבת הסוכה שעליה מברך, ואם היו פסולין לא עשה שום מצוה, אבל בקריאת התורה המצוה היא הקריאה בין שקרא בספר כשר ובין שקרא בספר פסול ואפילו קרא על פה עצמה של קריאה היא המצוה שעליה אנו מברכין. הלא תראה שאם קרא בשחר קודם שיתפלל משנה או תלמוד או מדרש מברך ואח"כ קורא או דורש, הא למדת שההגייה בתורה היא המצוה שעליה מברכין, וזהו ההפרש שלא הרגישו בו רוב חכמי מזרח ודמו שהמברך והקורא בספר פסול שהוא ברכה לבטלה, ודוקא לדבר זה הא דאמרינן אין קורין בחומשין משום כבוד הציבור וכי יש בעולם פסלנות כמו פסלנות חומש, אפילו היה ספר תורה חסר אות אחת פסול וכ"ש חומש ולמה נתנו הטעם משום כבוד הציבור, והיה להם ליתן הטעם מפני שהוא פסול שנמצאת הברכה לבטלה. ואם תאמר שקריאה זו בלא ברכה למה נאסרה וכי יש בעולם מי שיעלה על דעתו לאסור קריאה בלא ברכה אפילו על פה, אלא ודאי שלא אמרו בציבור אלא על קריאה שחייבין לקרותה בציבור שהן שבעה או שלשה וכיוצא בהן הוא שאין קורין בחומשין משום כבוד הציבור לא מפני הברכה לבטלה, ועל זה סמכו כל אנשי המערב והיו קורין בספרי קלף בלא עבוד כלל ומברכין לפניה ולאחריה לעני גאוני עולם. וכתב משה.

הרמב"ם הקפיד מאוד על נוסח מדויק של התורה וכתב ספרו על סמך תנ"ך מדויק שהיה לפניו, האם תשובתו בפאר הדור ס' ט נראית תואמת את פסיקתו בהלכות תפילין מזוזה וספר תורה? כלומר, האם ספר תורה חסר או יתר באות, מעצם מהותו כשר לברכה ורק מכבוד הציבור נמנעים מכך?

תשובה:

שלום וברכה

לא דייקת בשיטתו הידועה של הרמב"ם. הרמב"ם לא סובר שספר תורה שאינו מדוייק הוא ספר תורה "כשר", אלא שלשיטת הרמב"ם ניתן לברך גם על ספר תורה פסול [אבל מצות כתיבת ספר תורה לא יצאו בו]! אנחנו לא פוסקים כמו הרמב"ם, אבל מצרפים את שיטתו לספק ספקא, כפי שציין המשנה ברורה בכמה מקומות בסימן לב. אירע לי פעם מעשה בו הסתמכתי על רעיון זה: עליתי לתורה בבית כנסת מסויים, ותוך כדי הקריאה אני רואה שהרגל השמאלית של הג' אינה יורד למטה מן השמאלית, והיא גם עבה. במקרה זה, הביא המנה ברורה במשנת הסופרים בסימן לו שיש מחלוקת ראשונים אם הספר כשר או פסול, ואז התחבטתי מה עושים כאן, מברכים ברכה אחרונה או לא? אני אורח כאן [גם הייתי צעיר וכו'] עושים בלגן באמצע הקריאה או לא? ואז נזכרתי בכלל זה, שכאשר זה ספק ספקא, מצרפים שיטה זו להקל ולברך, וכיון שיש מחלוקת לגבי ג' כזה אם הוא כשר או פסול, ניתן מספק לברך בצירוף שיטת הרמב"ם.

מקורות:

משנה ברורה סימן קמג ס"ק יג

(יג) אם נמצא טעות וכו' – כדי להבין את דברי זה הסעיף אקדים לזה הקדמה קצרה והוא. דהנה דעת רוב הפוסקים דספר תורה שחסר תיבה אחת או אות אחת או שנמצא בה טעות פסולה לקרות בה ולדידהו אם נמצא בה טעות אפילו לאחר שכבר קראו ז' קרואים צריך לחזור לראש בס"ת הכשר ולברך עליה דאותה קריאה ראשונה כמאן דליתא דמיא ודעת מקצת פוסקים דאפילו חסר כמה פסוקים וכ"ש כשנמצא בה טעות בעלמא אף דלא נקראת ס"ת לענין שיקיים בה מ"ע של כתיבת ס"ת מ"מ מותר לקרות בה אם אין לו אחרת והנה המחבר בסעיף ג' סתם דלכתחלה אין להוציא ס"ת פסולה לברך עליה אפילו במקום שאין לו אחרת אחרי דרוב הפוסקים סוברין דאסור אך אם נמצא הטעות אחר שכבר קראו הסדרא פסק הר"ר יעקב בי רב דלענין דיעבד סומכין על דעת קצת פוסקים הנ"ל שמכשירין לקרות בה ועלתה להם הקריאה ואין צריך להוציא ס"ת אחרת והסכימו עמו האחרונים בזה. וה"ה אם נמצא הטעות בין גברי לגברי ועדיין לא השלימו הז' קרואים לענין מה שכבר קראו סומכין על דעת המקילין הנ"ל שיצאו בדיעבד אך לקרות בה עוד אסור ומוציאין אחרת ומתחילין ממקום שפסקו הקריאה ומשלימין הקרואים עם אותם הראשונים שקראו במוטעת והיינו דגם הם מצטרפין להז' קרואים כיון שהוא בדיעבד וכנ"ל [וכתבו האחרונים דמ"מ אם אפשר טוב יותר שיקראו ז' קרואים בס"ת שהוציאו] וכ"ז אם כבר בירך ברכה אחרונה בפסולה אבל אם באמצע קריאתו מצאו טעות אפילו כבר קראו הרבה פסוקים [וכ"ש כשלא קראו עדיין ג' פסוקים] וגם אפי' גמר קריאתו לגמרי כל שלא בירך עדיין ברכה אחרונה אין לברך ברכה אחרונה על הפסולה דזה הוא לכתחלה אלא יוציאו אחרת ויקראו שם ג' פסוקים ויברך שם ברכה אחרונה לבד זהו שיטת מהר"י בי רב שהעתיקו המחבר בסעיף זה. ודעת המרדכי שאם כבר קראו ג' פסוקים ואפשר להפסיק שם שאינו ב' פסוקים סמוך לפרשה פוסקים שם ומברך ברכה אחרונה ומוציאין אחרת לעלות שמה יתר הקרואים ואם עדיין לא קרא ג"פ או שקרא ג"פ אלא שנשאר רק ב"פ סמוך לפרשה שאי אפשר להפסיק שם יקרא הטעות בע"פ ויגמור קריאתו בפסולה ויברך ברכה אחרונה ואח"כ יוציא אחרת [וכן אם הוא בר"ח וכיוצא שצריך להשלים הפרשה לחובת היום ואין להוסיף על הקרואים וא"כ כשהטעות בקריאת הרביעי א"א להפסיק שמה לברך ברכה אחרונה שא"כ יצטרך להוסיף על מנין הקרואים וכיון שא"א להפסיק שמה יגמור הקריאה בספר הפסול ויברך ברכה אחרונה] והרמ"א בהג"ה עשה כעין הכרעה ביניהם והוא דאם לא קרא עדיין רק שני פסוקים או אפילו קרא ג"פ אך שא"א להפסיק שם כגון שהוא ב"פ סמוך לפרשה וכיו"ב לא יברך ברכה אחרונה אלא יוציא אחרת ויגמור קריאתו שמה ויברך ברכה אחרונה וכדעת המחבר אבל אם כבר קרא ג"פ והוא במקום שאפשר להפסיק שם דעתו כהמרדכי דיברך ברכה אחרונה על הפסולה ואח"כ יוציא אחרת ועתה נבוא לבאר דברי השו"ע בפרט: