שאלה:
נשאלתי מאדם אשר אשתו מתעתדת לפתוח משרד סוכנות ביטוחים אחרי המון שנים של לימודים והשתלמויות.
שאלתו היא, באשר אופי העבודה בנוי על כך שלוקחים לקוחות ממקומות אחרים שעי"כ נגרם הפסד לאותו משרד.
והסביר לי שלדוגמא בביטוח משכנתא שאדם פרטי עושה ישנם כמה חברות המבטחות. ועבודת הסוכן ביטוח הוא להביא להם לקוחות ולטפל בהם מול החברות במקרים הנצרכים.
ובתמורה הוא מקבל מהחברת ביטוח שני תשלומים: הראשון הוא סכום חד פעמי שנגזר מעלות הפרמיה של הביטוח הנרכש. והשני הוא סכום מינימאלי המשולם כל חודש לסוכן ביטוח כל עוד שהלקוח משלם בעבור הביטוח.
וכאשר סוכן ביטוח לוקח לקוח מסוכן ביטוח אחר נמצא שמפסידו גם את מה שמרוויח כל חודש וגם שצריך להחזיר מכיסו את התשלום שקיבל בתחילה באופן חד פעמי.
(אם התבטלה הפרמיה בתוך שנה ובשנה השניה צריך להחזיר רק חצי מהסכום שקיבל בתחילה)
ושאלתו היא האם אין בזה איסור של עני המהפך וכו' שנראה שכאן גרע טפי כי גם מוציא הממון מכיסו של השני וזה לא מצינו בדין עני המהפך (ואולי יש לדייק כן מדין מלמד ויל"ע)
או שמכיון שע"ד הכי נכנס לעבודה וכן נהוג בשאר עבודות כגון קופות חולים ושאר משרדים אם מצינו בזה היתר.
אשמח לקבל מקורות למען העברת התשובה.
תשובה:
שלום וברכה,
אסור לסוכן ביטוח לגשת ללקוחות של חברה מסוימת ולשכנע אותם שיעזבו את החברה ויעברו אליהם. אבל מותר לסוכן ביטוח לפרסם את עצמו בכל אמצעי פרסום שרוצה, והלקוחות על דעת עצמם אם ירצו יעברו אליו, ובזה אין איסור הלכתי.
בהצלחה.
מקורות:
בגמרא קידושין נט, א מבואר שעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקרא רשע, ולכן אם אחד חיזר אחר קרקע לקנותה אסור לאדם אחר לעקוף את הראשון ולקנות לעצמו. וכתבו בתוספות שם שאם העני חיזר לקנות דבר שהוא הפקר אין איסור על אחר לחטוף וזכות בהפקר אם עדיין לא זכה הראשון. אלא שקשה שבגמרא בבא בתרא כא, ב מבואר שאם אחד הניח מצודה בתוך המים ודגים באים סביב למצודה אסור לאדם אחר להניח מצודה קרוב למצודה כדי לקחת ממנו את הדגים, ושם הדגים הם הפקר, א"כ מדוע נאסור על אחרים לקחת את הדגים? תירצו בתוספות שהאדם שפרס את המצודה של הדגים זוהי אומנותו, ולכן אחר שמגיע קרוב לו ופורס מצודה הוא יורד לאומנותו, ולכן גם בדבר הפקר אסור. והתוספות מחזקים את דבריהם מדברי הגמרא שמבואר שאסור לפתוח חנות ליד חנות קיימת ולגזול ממנו את הלקוחות כדי שלא לקחת ממנו לקוחות.
הוסיפו התוספות וכתבו בשם רבי מאיר אביו של רבנו תם, שפורס מצודה מניח דג מת וגורם שהדגים מתאספים למצודה, ואחר שבא לקחת את הדגים שהתאספו למצודה של החבר נחשב שגוזל ממנו את הטרחה שטרח לאסוף את הדגים שבאו מחמתו. ומכאן פסק ר"י שאסור למלמד להמציא את עצמו לאביו של הילד כאשר יש כבר מלמד אחר לילד, משום שכמציע את עצמו גורם שיסלקו את המלמד הראשון. ע"כ דברי התוספות.
המהרי"ט (עמ"ס קידושין) הקשה מה צריך את החידוש של ר"י שאסור למלמד להציע את עצמו ולגרום לסילוק של המלמד הראשון, הרי זה דין פשוט מהגמרא של עני המהפך החררה. ותירץ שמדין עני המהפך אין איסור כיון שזה כמו הפקר, אבל כאן שטרח המלמד כדי ללמד, אסור לשני לבטל את הטרחה והאיסור בזה הוא משום עני המנקף בראש הזית [שעני נענע את העץ כדי שיפלו זיתים לארץ ובא אחר ולוקט אותם לעצמו] שהוא חמור יותר כיון שהוא גזל מדבריהם, לעומת עני המהפך שהוא רשע.
מלבד האיסור של עני המנקף יש גם איסור של יורד לאומנותו של חברו, וכמו שהובא בתוספות לעיל מהגמרא ב"ב שאסור לפתוח חנות ליד חנות חברו כיון שמפסיד לו את אומנותו. ולכן אסרו התוספות לפרוס מצודה אם הראשון אומנותו בכך. וכ"כ הרשב"א (ח"ג סי' פג, ח"ו סי' רנט) חייט אחד רגיל אצל עירוני אחד מכמה שנים שהוא לבדו עושה מלאכתו ובא חייט אחר ורצה להכניס עצמו עם העירוני הזה לעשות מלאכתו בזול יותר והראשון מתרעם עליו. והשיב …אבל מסתברא שמוחין בידו דדמי קצת למצודת הדג כדאמרינן (כא:) שאני דגים דיהבי סייארא הכא נמי כיון שרגיל לעשות מלאכתו על ידי זה הוי כאילו בא לידו.
האיסור לפתוח חנות בצד חנות הוזכר בהלכה (שו"ע קנו, ה) על אדם שלא גר בעיר שאסור לו לפתוח חנות ולמעט את הפרנסה של בן העיר. אבל אדם שהוא בן עיר מותר לו לפתוח חנות בצד חנות ולהתפרנס. ולכן מותר לחברה מתחרה גם לפתוח עסק באותה העיר כיון ששני החברות הן שוות לעניין זה – שניהם הם מבני העיר או לא מבני העיר. ולכן מותר לחברה מתחרה להיכנס לעיר ולתת שרות לבני העיר.
נמצא שלשכנע לקוחות שיבואו אליו אסור, הן מצד עני המהפך בחררה שנקרא רשע. והן מצד יורד לאומנותו של חברו. והן מצד עני המנקף בראש הזית.
אבל ודאי שמותר לפרסם באותו מקום את עצמו ובכך לגרור אליו לקוחות, שכך הוא דרך המסחר, וכשם שמותר לבן עיר לפתוח חנות בצד חנות כמו כן מותר לו לפרסם את עצמו ובכך לגרור לקוחות לעסק שלו.
