שאלה:
בעל הנוהג ר"ת גם לחומרא ואשתו נוהגת כהגאונים, האם חייבת להחמיר כר"ת בטבילת מצוה.
תשובה:
אני מניח שכוונתך גם לקולא? אם הוא ממש נוהג לעיקר כשיטת רבינו תם אפילו לקולא [אינני מכיר נוהגים כך בארץ ישראל], ראוי שגם אשתו תטבול לאחר זמן רבינו תם, שהרי יש סוברים שהטבילה ביום השביעי אינה עולה אפילו בדיעבד, אף שאינו עיקר להלכה ככל שלא ראתה דם. אבל אם נוהג כך רק לחומרא ובדינים דאורייתא וכדומה, וכמקובל בין בני תורה, לא יחמיר עליה בכך, כיון שהעיקר להלכה בלי ספק שעולה לה טבילה.
חנוכה שמח.
מקורות:
בית יוסף יורה דעה סימן קצז
חכמים אסרוה לטבול ביום שביעי גזירה שמא יבוא עליה אחר טבילתה ותראה ותסתור ונמצא שבעל זבה הילכך האידנא אף על גב דנשי דידן ספק זבות נינהו וראויות לטבול ביום שביעי אפילו הכי אסורות לטבול יום שביעי כדפרישית. בפרק תינוקת (שם) אמר להו רב פפא לרבא ואביי מכדי האידנא כולהו נשי ספק זבות שוינהו רבנן ליטבלינהו ביממא דשביעי משום דרבי שמעון דתניא רבי שמעון אומר אחר תטהר אחר מעשה תטהר פירוש כיון שספרה מקצת יום שביעי תטהר ע"י טבילה אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבוא לידי ספק: וכתב הרשב"א (תוה"א ב"ז ש"ז ל:) מאימתי זמן טבילה כל הנשים עכשיו כזבות הן ואימתי הזבה טובלת מיום שביעי של ספירה משתנץ החמה דכתיב וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר ומקצת היום ככולו ומותרת לבעלה מיד אלא שחכמים אסרו לעשות כן שמא לאחר שתשמש ביום שביעי תראה בו ביום ותסתור כל שבעה ונמצאת זבה למפרע בשעת תשמיש וכיון שאסורה לשמש אסורה לטבול שאם תחזיק עצמה בטהורה שמא תשמש ואסור לעשות כן כמו שביארנו ואף על פי שגזירה לגזירה היא זו החמירו עליה מפני כרת שבה ולא עוד אלא אף בשמיני לא תטבול ביום משום סרך יום שביעי אלא אם כן יש חשש סכנה או מניעה בטבילת הלילה כסכנת צינה או משום גנבים וכיוצא בו כדגרסינן בפרק תינוקת (שם) ויש מקילין לטבול אפילו ביום שביעי דרבי שמעון לא אמר אסור לעשות כן אלא לשמש אבל לטבול לא ועיקר בעיא דרב פפא לא על הטבילה היתה אלא על הביאה ומאי ליטבלן תשמיש ולישנא מעליא נקט כדאמרינן בעלמא (ברכות כד.) יום טבילה הוה ואינו נכון דרב יהודה ורבא דאתקינו ביממא דתמניא משום צינה ומשום אבולאי בתר חומרא דרבי זירא [הוו] ורב פפי דבעא מרבא לכאורה על מה דאתקין איהו בתמניא ומשום אבולאי הוא דבעי מיניה למה לי ועלה הוא דאהדר רבא דאסור לעשות [כן] דאלמא אף הטבילה עצמה אסורה לעשות ביום ואם עברה וטבלה ביום שביעי כתב הר"א ז"ל (בעה"נ שער הטבילה עמ' פט) בשם רב אחא משבחא (שאילתות אחרי סי' צו ד"ה שאילתא) דלא עלתה לה טבילה ואין מחוור דכולי האי לא נחמיר שעיקר גזירה [זו] דבר רחוק הוא ויש כמה ספיקות שמא זבה היתה ושמא תשמש מיד לאחר טבילה ושמא תראה [בו] ביום ותסתור ספירתה למפרע ומתוך חששות רחוקות לא נחמיר בדיעבד והר"א מן המתירין לטבול ביום השביעי ואפילו לכתחלה וכתב כי מדברי רב אחא אין ראיה שהוא דאורייתא קאמר ונראין דבריו לפי הלשון שכתב הגאון אלא שכבר אמרנו כי לטבול בשביעי ואפילו בשמיני לכתחלה אינו נראה אבל בדיעבד נראין הדברים ולדברי הכל בטובלת בשמיני בדיעבד עלתה לה טבילה דהא שרינן אפילו לכתחלה משום צינה עד כאן וכבר כתבתי בסימן קפ"ג (מ: ד"ה ומ"ש בזבה) שדעת כל הפוסקים שאסורה לטבול ביום שביעי לכתחלה ולא ראיתי חולק בדבר אלא הרז"ה וכבר דחה הרשב"א דבריו:
בשבה"ל ומנח"י מתירם באופן שבאה לביתה אחר ר"ת וכן מורין בחו"ל בקרב קהילות החסידיים הנוהגים כר"ת
והוא מבוסס ע"ד ר"ת שטבילה ביום הז' הוא רק מחשש סרך בתה ובבאה לביתה אחר ר"ת סגי ע' בש"ך ובס"ט
השאר תגובה