שאלה:
יש לי שכנה (משכירת הדירה) שנוסעת לחו"ל עד אחרי תקופת החגים. היא והדיירים בעלי דירות הסכימו ביניהם שאין לשוכרים להיכנס לחניון אא"כ במקום צורך פריקה וטעינה של דברים, והסיבה היא, שחוץ מהחניות של בעלי הדירות, אין חניה מסודרת לשוכרים, למרות שכן אפשר לחנות בחללים מסוימים בלא הפרעה לרכבים, רק הם טוענים ש"אם נתיר לזה, גם ההוא יחנה".
א. האם חובה הלכתית לקיים את ההסכם למרות שזה לא מפריע לאף אחד, או שזו מידת סדום?
ב. האם כשהדיירים נוסעים לחו"ל אני רשאי לחנות אצלם בחניה למרות שהם מקפידים על כך?
ג. אם רוב השכנים מעלימים עין מהעניין ורק לאחד זה מפריע, צריך להתחשב בו?
תודה רבה, אשמח לתשובות על שלושת השאלות
תשובה:
שלום וברכה,
אם רוב השכנים אוסרים על שוכרים [שגרים בתוספות שנוספו לבית המשותף] להשתמש בחניות של השכנים, אסור לשוכרים להשתמש ולא שייך כופים על מדת סדום, כיון שיכול האדם לאסור להשתמש בשלו, ובפרט כשגורם הפרעה.
א. ולכן חובה לכבד א ההסכם של רוב הדיירים.
ב. שכן שנסע לחו"ל ואוסר להשתמש בחנייה שלו, אסור לחנות בחנייה שלו, בפרט לסוברים שאין כופין על מדת סדום לכתחילה – ראה פת"ש חו"מ סימן קע.
ג. אם יש תקנה שלא לחנות לא מועיל העלמת עין, מי אמר שהם מסכימים. אם רובם מסכימים האחד לא יכול לאסור.
בהצלחה.
