שאלה:
שלום,
במקום העבודה שלי מצאתי שיק חתום עם סכום ללא שם המוטב.
שאלתי את בעל הבית ואת הלקוחות . לא ידוע לאף אחד.
האם אני יכול להפקיד את השיק לחשבון שלי ?
תודה
תשובה:
שלום וברכה,
אסור לך להפקיד את הצ'יק לחשבונך הפרטי, מאחר והצ'יק לא נמסר אליך אלא מצאת אותו. ועליך לקרוע את הצ'יק.
בהצלחה.
מקורות:
יש לדון במי שמוצא צ'יק סחיר, ועל הצ'יק חתום לוי, ומאבד הצ'יק התיאש בודאות לפני מציאת הצ'יק, האם המוצא רשאי להשתמש בצ'יק, שהרי נותן הצ'יק התחייב לכל מחזיק צ'יק זה, וכן יש לדון במוצא זיכוי לאחר יאוש.
ישנם שלושה סוגי שטרות: א. שטר חוב רגיל שבו מתחייב נותן השטר, והשטר מהוה ראיה לחוב בטענת שטרך בידי מאי בעי, וכן מחזיק את זכות הגביה. שטר כזה אם מוכרו לאחרים דינו כמוכר שטר חוב שצריך כתיבה ומסירה. והמלווה יכול למחול את השטר ולהפסיד לקונה.
ב. שטר חוב לך ולכל דאתי מחמתך, שמתחייב נותן השטר לכל דאתי מחמת המלוה, ונחלקו הראשונים האם המלוה יכול למחול, מכיון שהשיעבוד הגוף ממשיך להיות למלוה, והשו"ע (סימן סו סעיף כו) מביא את שתי הדעות.
ג. שטר לכל המוציאו, שמתחייב לכל מחזיק שטר זה ושונה משטרות שראינו לעיל ואי"צ כתיבה ומסירה אלא מספיק מסירת השטר לקנות השטר, ואין בזה את דינו של שמואל (ב"מ דף כ, א) דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול כיון ששיעבוד הגוף אף לאחר המכירה ממשיך להיות למלוה, ולכן יכול למחול, ואילו בשטר לכל המוציאו לאחר המכירה אין יכול למחול. וביאור הדבר שהלווה מתחייב למי שיחזיק שטר זה ויממש את החוב שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסים, וכאשר מלוה מעביר שטר זה ללוקח, מתברר שהמלוה בירר למי הלוה חייב, נמצא שלא היה חייב הלווה למלוה כאשר המלוה לא גבה החוב, אלא למלוה היתה זכות לתבוע החוב, ולברר למי חייב הלווה, ולכן לאחר המכירה לא יוכל המלוה למחול, שהרי מעולם לא היה שיעבוד הגוף למלוה. ואם נדמה שטר חוב לצ'יק נראה לדמותו לשטר לכל המוציאו, שודאי נותן צ'יק סחיר לא יוכל למחול לנותן הצ'יק לאחר שהעביר הצ'יק הלאה.
בתוספות ב"ב קעב, ב ד"ה אבל הכא וז"ל: "מאי אמרת שמא כתב ללוות ולא לוה הא שיעבד ליה נפשיה הלכך לא שייך למיחש לנפילה". ויש שני אופנים להבין את התוספות, האופן הראשון הוא שאף במקרה של נפילה השתעבד נותן השטר למחזיק השטר, והסברא בזה שזהו הסכם בין נותן השטר למקבל למנוע טענות נפילה, והוא מתחייב לכל מוציא שטר זה. האופן השני, כוונת התוספות שכיון שהשתעבד לכל המוציא לא יוכל לטעון טענת נפילה נגד מי שמוציא השטר, ולא חיישינן לנפילה גם למ"ד שחיישינן לנפילה משום שהשתעבד נגרו, אבל ודאי שאם השטר נפל ומצאו אחר לא השתעבד נגד המוצא.
הקצות סימן סד ס"ק א פשוט לו שבשטר ממרני [שטר שמשתעבד לכל המוציאו] צריך מסירה מיד ליד, ואם תפס מיד המלווה את השטר ממרני, לא מועיל לגבות בו, ודלא כש"ך (שם ס"ק ג) שסובר שאם תפס מיד המלווה יכול לגבות מהלווה.
גם הש"ך שסובר שתפיסה מועילה, אולם אם המלווה הפקיר את השטר ממרני, וזכה בו אחר, סובר הש"ך סימן סו ס"ק כה שלא יכול הזוכה בשטר לגבות בו, אל צריך שיגיע מיד המלווה ליד הלווה. ומוכח מדברי הקצות והש"ך ששטר ממרני שנפל לא יכול המוצא לגבות בו. ולפי דבריהם מש"כ התוספות ששייך למיחש לנפילה הכוונה שלא חוששים שנפל.
אולם בנתיבות סימן נ ס"ק ד: "אבל אם טוען נפל מאחר וכו' אין עליו אפי' חרם דמחויב לשלם למי שמוציאו כדמוכח מתוס' קעב, ב". מבואר בנתיבות שסובר בכוונת התוספות שגם אם נפל השטר מתחייב הלווה נגד מוצא השטר.
הנתיבות חזר על משנתו בסימן סד ס"ק א שכתב על דברי הקצות: "ואני תמה על תמיהתו דנגד הלווה אי"צ שום קנין בממרני [הכינוי של שטר לכל המוציאו], דהלווה אינו יכול לטעון לאו בעל דברים דידי את, דהא נתחייב לכל מי שמוציאו וכו'. משמע לכל מי שמוציאו, ואפי' טענת נפילה לאו טענה היא כלל". מדברי הנתיבות נראה שבשטר שלא כתוב בו למי התחייב אלא התחייב לכל המוציאו, אם נפל ומצאו אחר יכול המוצא לגבות בו.
ועיין בדברי חיים סימן יד שכתב שנדון זה אם צריך מסירה מיד ליד או שגם בנפל יכול הוצא לגבות, תלוי בשני התירוצים שבתוספות הנ"ל. ועיין במקצוע בתורה סימן נ ס"ק ד במש"כ בזה.
העולה מהדברים: אם נדמה צ'יק לשטר ממרני, לדברי הש"ך והקצות אסור למוצא להפקיד את הצ'יק לחשבונו הפרטי כיון שבעל הצ'יק לא התשעבד לו. ולנתיבות יוכל המוצא להשתמש בצ'יק. ויתכן שגם לנתיבות יש לחלק בין צ'יק לשטר ממרני, שבצ'יק אם יוודע שמצא את הצ'יק ולא מסר לו הצ'יק, הבנק יסרב לכבד את הצ'יק, [למרות שלא מצאתי חוק שאוסר למוצא להפקיד צ'יק, אבל הדברים ברורים שלא יכבדו צ'יק שנמצא], וגם הנתיבות מודה שלא השתעבד בצ'יק למי שמוצא הצ'יק. ולכן נראה שאסור למוצא להפקיד את הציק לחשבונו הפרטי, ואם לא יודע למי להשיבו עליו לקורעו.
