שאלה:
האם פיוטים ויוצרות (וקינות) בלשון קשה נחשבים לשון הקדש, כך שגם מי שלא מבין יחשב לו כתפילה, או שמא זה אפילו כהפסק באמצע התפילה (כגון בראש השנה בתפילת מוסף לאחר ברכת השופר)?
תשובה:
החילוק בין לשון הקודש ללשון לעז אמור לגבי התפילה עצמה כאשר אינו מבינה אם יוצא בה ידי חובתו, כאן לגבי הפיוטים השאלה שלך נכונה בכל מקרה, גם כשהם בלשון הקודש.
ונראה פשוט שאחרי שזה נכנס כסדר התפילה אין כאן הפסק.
אמנם הכוונה בפיוטים אלו חשובה ומשמעותית יותר לענין קבלת התפילה, כדברי המשך חכמה הידועים על הפסוק אשר לקחת מיד האמורי בחרבי ובקשתי שתירגם אונקלוס בצלותי ובעותי, והיינו שחרב פועלת מצד עצמה גם בלא מאמץ רב והקשת פועלת לפי מידת מתיחתה והמאמץ המושקע בה, והיינו שגם התפילה שנתייסדה בידי אנשי כנסת הגדולה פועלת מצד עצמה כמו חרב, אבל בקשה פרטית או לצורך הענין פיוטים, פועלים ומתקבלים לפי כוונת הלב. אבל כל זה לענין קבלת התפילה, הפסק ודאי אין כאן אחר שהוא מסדר התפילה וסדר היום.
כמובן כדאי להשקיע בהבנת הפיוטים ויש היום מחזורים מבוארים, וכך כל הראש השנה נראה אחרת לגמרי.
שבת שלום.
ז"ל ביה"ל סי' קכד ס"א ד"ה יכון "כ' המג"א בסי' תקצא אם אומרים פיוטים אין מוציא מי שאינו בקי, והטעם דא"א לשמוע כל הפיוטים והוא כעין הפסק וכו' פמ"ג".
לכן היתה השאלה, אם הפיוטים שהם בלשון קשה אינם נחשבים 'לשון הקדש' א"כ מי שאומר אותם ואינו מבין הלשון זה לכאורה הפסק כעין מ"ש המג"א הנ"ל.
הוא מדבר על נושא אחר שלא שומעים הכל אלא רק קטעי מילים ולכן זה הפסק זה לא קשור לנושא שהזכרת.
מעודי לא זכיתי להבין את הדברים הללו.
בדיעבד אם לא שמע או לא אמר מילים מסיימות בתפילה, ודאי יצא. אין כיום אף פיוט הנאמר במקום בנוסח המעכב בברכה. גם שינויים מסויימים (כגון: סיום הפיוט האחרון במקום נקדש/נקדישך. ועוד שינויים בודדים הקיימים בקהילות רבות עד היום), אינם מעכבים בברכה בדיעבד.
מסתבר שהפוסקים התכוונו רק לעניין לכתחילה, שראוי לא לצאת בכי האי גוונא (וכמובן שגם אז, אם יודע בוודאות שישמע הכל, יכול לעשות כן).
האם לא לזה התכוון האבן עזרא באריכות על הפסוק ”אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלוקים כי האלוקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דברך מועטים”
תלוי אולי מה לא שומעים. כמו כן, סבי ז"ל היה מספר שכילד בשוויץ הימים הכי קשים היו ראש השנה ויוה"כ, שכן לשון הודש כמעט לא הבינו, אז את תפילות השנה כבר למדו והבינו אבל בראש השנה בכל הפיוטים לא הבינו אף מילה ורק אמרו את המילים באותיות גרמניות בלי להבין… היום ב"ה י חינוך תורני מגיל אפס וגם בחו"ל משפחות בני תורה יותר ויותר בקיאים בלה"ק וכו'.
הפמ"ג הנ"ל (והמג"א) הביא מקור לדבריו מסע' י. ושם כתב הב"ח (אות ט) בשם המהרש"ל "אבל מ"מ כתבו האחרונים שלא יסמוך ע"ז שא"א שיוכל לכוין שישמע כולו ולא ידלג מלה אחת או שתים מלשמוע וטוב הוא שיחזור ויתפלל וכו'". והמשנ"ב (ס"ק מ) פירש כוונתם על מלות המעכבים בתפילה. הרי מבואר שבעיקר התפילה, קטעי מילים (במקום שאינם מילות המעכבים בתפילה) אין בזה משום הפסק.
נמצא שיש בפיוטים משום הפסק גם במקום שבעיקר התפילה אין משום הפסק.
אין הגיון לכאורה בחלוקה זו, אם כבר אז הפוך, בפיוט גם אם החסרתי בית שלם לא קרה לכאורה כלום.
"קטעי מילים" זה משפטים חסרים שאין להם מובן. אולי במשפטים שהם מעיקר התפילה זה לא נחשב הפסק כיון שיש חיוב לומר אותם, משא"כ בפיוטים, ולכן בפיוטים משפטים חסרים נחשבים כהפסק.
אינני יודע הסברא לכאורה להיפך.
השאר תגובה