צדקה מתוך אי נעימות / חמס ביד המבקש

שאלה:

מעשה שהיה. הגיע אדם לביהכנ"ס, הציג את עצמו כראש ישיבה שחיתן עשרה ילדים ונקלע לחובות. חשבתי לתת לו סכום של עד 20₪ לצדקה. הוצאתי את הארנק והיה שם רק שטר של מאה. אותו אדם ראה את ההשתהות שלי ואמר לי: " אני יכול להחזיר עודף". נתתי את השטר וביקשתי 50₪ עודף ( מעבר למה שתכננתי). אותו אדם החזיק את השטר ואמר: זה יעזור לי מאד בסדר? השתהיתי לרגע והוא הבין זאת ההסכמה והתכונן להתחיל ללכת. באותו רגע עברה במוחי המחשבה " אסמכתא לא קניא". הרי לא התכוונתי לתת לו 100₪ ונתתי לו על דעת לקבל עודף. גם אם תהיה כאן מחילה, היא לא תהיה שלמה. לכן אמרתי לו שאני עדיין מעוניין לקבל את העודף. הוא החזיר לי 50₪ תוך כדי מלמול המילים:" ה' יעזור לך" בטון רוטן. שאלתי בעקבות המקרה הנ"ל, האם יש יסוד לסברה שצדקה שניתנת מתוך אי נעימות ובחוסר רצון יכולה להיות כגזל ביד המקבל?
מעבר לכך, אם יש נקודה שאני מפספס כאן? ראוי היה לתת לאדם שמתנהל באופן כזה מעבר למה שחשבתי? ואולי בכלל נפלתי בנתינת צדקה לעני שאינו הגון.

תשובה:

שלום וברכה

לא הייתי אומר שזה גזל ממש, אבל ודאי חמס, כמו אדם הגורם לך להיות מוכרח למכור לו חפץ שלך, והוא עובר גם בלא תחמוד, ומכל מקום טוב עשית שהתעשת וביקשת את העודף כפי שרצית, תרומה של 50 ש"ח זה בסדר גמור ואין מקום לתת סתם מתוך כורח או נעימות. טוב לתת צדקה כמה שיותר, אבל בהחלטה שלך ומתוך מחשבה ולא מתוך כפייה או אי נעימות.

אינני יודע אם הוא עני שאינו הגון, יתכן מאוד שאכן הוא אדם נזקק, גם אם הסיפור שלו אינו מדוייק וגם אם הוא אדם לא הכי נחמד, ואני בטוח, בהכירי את גודל נפשך הטהורה שודאי זימן לך הקב"ה צדקה טובה והגונה.

ברכה והצלחה ושתזכה תמיד להיות מהנותנים ולא מהמקבלים חלילה.