שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א
אב אחד סיפר סיפור שקשה מאוד להבין שידיד שלו כאן בחו"ל בתופה שאולי בשנה שבתקופה הנראה לי 1970 כשנפטר לידידו קרוב משפחה שחייב עליו קדיש והיה בטיול והמקום הכי קרוב היה בתופה ההוא רק בית הכנסת או רפורמי או קונסרבטיבי והיה לוקח לו עוד יום להגיע למקומות איפה יש בקהילה אורודוקס רגילה (מה שאתם קוראים בארץ חרדית), ובתוך הצער רצה לומר קדיש ורבו של ישיבה לא הניח לו ללכת לקונסרבטי כי היו דומים קצת למנהיגי אורודוקס אף שהיה כופרים, אבל התיר לו ללכת אצל רפורמי לומר שם קדיש שכיון שכ"כ משונה והכל הבל לא חשש שיתרגל להם.
ושאלתי כאן מה שייך בזה להתיר הרי אם כולם שם פסולים מחללי שבת איך אפשר לומר קדיש איתם הרי אין כאן עשרה לומר שום דבר שבקדושה.
ואם תאמר הרי הם כשוגגים, דוחק להתיר דבר שבקדושה בבית כנסת רפורמי, הייתי מבין אחד דפירש ובא אצל אורטודוקס בדיעבד להתיר כי שייך להצטרף טעם שתינוק שנשבה והרי גם כין שאפשר היה ללכת אצל רפורמי ובא אצל חרדי הריהו עושה תשובה אף שלא שמענו בפירוש בדיעבד אם היה העשרה היה נראה להקל אבל ללכת אצל מקום כפירה של מחללי שבת בפרהסיה לומר קדיש מנין זה?
אדון לכף זכות שאנני יודע מהו הראש ישיבה ראה להתיר ולא שמעתי ממנו אלא מן אדם אחר כשר. מ"מ קשה להבין.
אשמח לשמוע מכם!
תודה
תשובה:
נשמע על פניו כפסיקה תמוהה מאוד, זה היה לפני שנים רבות והזכרון כנראה מתעתע, מן הסתם לא היו דברים מעולם, שכן אסור להיכנס לבית כנסת רפורמי אף שלא בשעת תפילתם.
מקורות:
דעת הרבה מן הפוסקים שדין הרפורמים כדין מינים, ועליהם נאמר בגמרא (שבת קטז,א) שאפילו אדם רודף אחריו להורגו, ונחש רץ להכישו נכנס לבית עבודה זרה, ואין נכנס לבתיהן של אלו, שהללו מכירין וכופרין, והללו אין מכירין וכופרין. ומשמע שהאיסור הוא אף שלא בשעת תפילתם, וכן פסק המחנה חיים יו"ד חלק ג' סימן ל'. אמנם במהר"ם שיק או"ח סי' ע"א כתב שרק בשעת תפילתם אסור להכנס לשם, ובמקום צורך גדול יש מקום להתיר להיכנס לשם שלא בשעת תפילתם וכשנכנסים כמה ביחד שאין חשד, ר' מה שפסק האגרות משה או"ח חלק ג' סימן ל' ואבן העזר חלק ב' סי' י"ז ע"ש בנידון הליכה לחתונה הנערכת בבית כנסת שלהם.
