שוכר שהשכיר את הדירה ללא רשות ונגרם נזק

שאלה:

שכרתי דירה מזה זמן, ומכיון שנאלצתי לעזוב אותו לכמה שבועות השכרתי אותה למישהו אחר.
כשחזרתי לדירה שלי ראיתי הצפה. ונתברר הדבר שמי ששכר ממני את הדירה השתמש במגבונים וזרק לאסלה, ומכיון שהדירה ששכרתי והשכרתי נמצאת במחסן, גרם לזה שנשרף המשאבה וחייב לקנות משאבה חדשה.
הבעל דירה תובע דמי המשאבה (1500 שח).
שאלה א. מי משלם ההיזק אני או מי ששכר ממני.
שאלה ב. כמה משלמים, מכיון שבדרך כלל ההיזק שנעשה ע"י מגבונים אינו עולה רק כשלוש מאות שקל (פתיחת האיטום), ורק משום שזה היה במחסן ויש משאבה נעשה היזק גרוע בשווי 1500 שח, ואני וגם מי ששכר ממני לא ידענו מזה שיש כזה היזק גדול. ומצד שני הבעל דירה (המקורי) טוען, שבדרך כלל מזהירים לשוכרים במחסן ומסתמא הזהיר אותי ג"כ, אלא שאני והבעל דירה לא זוכרים שהוא הזהיר אותי. ועוד טוען הבעל דירה המקורי, שבחוזה שחתמנו כתוב (כמובן שפספסתי את זה) שאסור לי להשכיר הדירה למישהו אחר בלי אישורו, ומכיון שאני כן השכרתי אז אין לי (או למי ששכר ממני) טענה שלא ידעתי תוקף ההיזק מכיון שעברתי על החוזה

תשובה:

שלום וברכה,

תחפש בחוזה אם יש סעיף שמחייב אותך להחזיר את הדירה כמו שקיבלת – כמו שמוזכר ברוב החוזים. אם יש כזה סעיף אתה חייב לשלם את מלוא המחיר של המשאבה. ואתה יכול לתבוע את השוכר שלך שישלם לך את כל העלות של המשאבה.

אם אין סעיף כזה בחוזה, אתה לא חייב לשלם עבור הנזק, ורק השוכר שלך חייב לשלם את הנזק של המשאבה.

בהצלחה.

מקורות:

אתה השוכר הראשון שמסרת את הדירה בניגוד לחוזה ובלא ידיעת המשכיר, הרי זה פשיעה בשמירה, אולם יש דעות שמחובר לקרקע דינו כקרקע, כמבואר בהגהת הרמ"א סימן צה סעיף א, וממילא אין דיני שמירה על המשאבה, כמבואר בשו"ע סימן שא. ולמרות שפשעת שמסרת לשוכר אחר אתה פטור מלשלם, לפי דעת רוב הראשונים שגם על פשיעה פטור וכן נפסק בשו"ע שם.. אבל אם יש סעיף בחוזה שמחייב אותך להחזיר את הדירה כמו שקיבלת, הרי זה התחייבות להחזיר את הדירה, ולמרות שמדיני שמירה לא חייבים, אבל התנאי מחייב לשלם. 

השוכר השני ששכר את הדירה וזרק מגבונים חייב לשלם מחיר מלא של המשאבה ולא יכול לפטור את עצמו בטענה שלא ידע שיש משאבה וחשב שזה צינור רגיל שהסתימה תעלה מחיר זול, מאחר וזריקת מגבונים נחשב למזיק בידיים, ומזיק בידיים לא יכול להיפטר בטענה שלא ידע את עלות המוצר, כמבואר בגמרא (ב"ק סב, א) אמר רבא הנותן דינר זהב לאשה, ואמר לה הזהרי בו של כסף הוא, הזיקתו – משלמת דינר זהב, משום דאמר לה מאי הוה ליך גביה דאזקתיה. פשעה בו – משלמת של כסף, דאמרה ליה נטירותא דכספא קבילי עלי, נטירותא דדהבא לא קבילי עלי.