שאלה:
שלום. יש מספר משפחות בישוב שמתמודדות עם קשיים באתגר של מצות כיבוד הורים בגיל מבוגר מאד. הקימו קבוצת תמיכה של נשים שמעלות סיטואציות שונות וביחד דנות על דרכי פתרון ומחזקות האחת את השנייה בעצה מעשית ובתמיכה נפשית. שאלותי הן: א. האם יש בכך לשון הרע לספר על קשיים עם ההורים, במצב שהאחרות לא מכירות את האנשים עליהם מדובר באופן אישי. ב. אם זה לשון אכן הרע, האם זה נחשב לתועלת היות שזה במטרה להתחזק במצוה וללמוד מנסיונן של האחרות או שמא גם לתועלת – לצורך התייעצות ותמיכה, מותר לספר רק לאחד כגון רב או רבנית ולא להעלות זאת בפורום רחב.
תשובה:
שלום וברכה
אני חושב שאין כאן לשון הרע ככל שיש בכך צורך, ראשית בגלל התועלת שבדברים, שנית, אני מניח שכאשר זה אכן נעשה בסגנון של התייעצות ותועלת, כולם באים מתוך הבנה שאנשים בגיל הזה מתקשים בכל מיני דברים, ואינם שולטים על מצבי הרוח וכו', וזה לא משנה שום דבר מהפנימיות היפה באמת שלהם כפי שהיכרנו אותה תמיד כשהיו במלוא כוחם, ולכן לא רואים את זה בעין רעה. ואם המצב הוא לא כך, אז הדבר הכי חשוב אכן לחדד נקודה זו. אנשים לפעמים עוברים חיים שלמים מלאי עשייה נתינה ללא גבול וכו', ואז בימי הזקנה המאוחרים כשכל החושים נחלשים הם קצת נראים אחרת, ואנשים בעלי זכרון קצר מטבע הדברים זוכרים להם את הימים הלא משקפים הללו וחבל. חייבים הרבה להסתכל על האדם שבהם ולהכיר להם טובה על כל מה שעשו תמיד למעננו, וכל מה שנעשה איתם עכשיו זה רק טיפה מן הים להחזיר להם. ולזכור שגם אנחנו נהיה זקנים פעם בעזרת ה', בבריאות ובצלילות, אבל זקנים…
כמו כן, כל קושי שמספרים זה מאוד משנה איך מספרים, אפשר לשמור על כבודם גם אם מספרים על קושי.
