שאלה:
שלום לכבוד הרב
בילקוט יוסף מובא ששינת קבע לענין ברכות התורה זה כשאדם ישן על המיטה (לא משנה כמה זמן אפילו זמן מועט). כלומר הדבר תלוי בצורת השינה ולא בזמן.
לעומת זאת ראיתי כאן בכמה תשובות שהרבנים אמרו ששנת קבע זה חצי שעה על המיטה.
א. מהיכן נובעת המחלוקת אם בכלל.
ב. מה המקורות לענין חצי שעה
תשובה:
לגבי חיוב נטילת ידים זה מפורש במשנה ברורה בסי' ד ס"ק לד, ולגבי ברכות התורה זה מפורש בס' מקור חיים לבעל החוות יאיר בסי' מז.
ברכה והצלחה
לא זכיתי להבין מה ההבנה בחצי שעה בדווקא.
הרי אדם שנרדם בשכיבה על מיטה או ספה למשך 10 דק,ממש נרדם,לא מסיח דעת מברכות הנהנין?
מדובר בגדרים שונים, כבר הט"ז שואל למה כל אדם שהולך למלאכתו וחוזר ללמוד לא יצטרך לברך שוב משום היסח הדעת, והשיב שאדם לא מסיח דעת מלימוד אף פעם, הנושא כאן הוא יותר הגדרה של הפסק מאשר של היסח הדעת וגדריו שונים מברכות הנהנין.
אז אם כך מדוע לא מורים לברך שוב על טלית שהוריד ממנו כדי להכנס לבית הכסא ועברה חצי שעה?
לא הבנתי את הקשר בין שינה לבית הכסא. ואכן לגבי שיעור ההפסק לטלית קטן במי שנכנס לבית המרחץ הסתפק בביאור הלכה בסי' ח, ובחזון איש אמר ששעתיים ודאי נחשב הפסק.
אני מתכוון שלא מובן לי מדוע שינה בלילה של 20 דקות נניח בשכיבה, דבר המביא להפסק גמור (אדם לא לומד תורה תוך כדי שינה עמוקה), לא מחייבת ברכות התורה?
מדוע חצי שעה כן ו5 דקות לא.
הסתכלתי בפסקי תשובות שם, ולא זכיתי להבין
אינני יודע טעם שיעור זה. אבל גם לנטילת ידים מצינו שרק בשיעור זה שורה על אדם רוח טומאה של שינה.
השאר תגובה