שאלה:
היו צדיקים שהיו מקפידים דווקא שהתפילין של ראש יהיה מונח קצת על המצח האם יש מקור בקבלה לזה?
תשובה:
לא היו צדיקים כאלו, היו צדוקים כאלו… מקום תפילין של ראש כולו במקום צמיחת השער – מקום שמוחו של תינוק רופס. אמנם יש הרבה אנשים גם צדיקים שבמשך הזמן בחוסר שימת לב זה נופל להם קצת למצח. כמו כן אנשים מתבגרים אין להם שיער ולפעמים זה נראה כאילו זה על המצח.
יום מבורך.
מקורות
עיקר הדין מקום הנחת תפילין מפורש בגמ' במנחות דף לז עמוד א "תנא דבי מנשה: על ידך – זו קיבורת, בין עיניך – זו קדקד. היכא? אמרי דבי רבי ינאי: מקום שמוחו של תינוק רופס."
ובבית יוסף (אורח חיים סימן כז אות ט ד"ה ומקום תפילין) ביאר את הדין הנ"ל וזה לשונו, ומקום תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער במצחו וכו'. בסוף פרק הקומץ (לז.) בין עיניך זה קדקוד היכא אמרי דבי רבי ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס ובתר הכי (שם ע"ב) בעינן גובה שבראש מנא לן דת"ר בין עיניך בגובה של ראש אתה אומר בגובה של ראש או אינו אלא בין עיניך ממש נאמר כאן בין עיניכם ונאמר להלן בין עיניכם למת מה להלן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה אף כאן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה וכתב הרא"ש (הל' תפילין סי' יט) על זה והא דאמרינן לעיל במקום שמוחו של תינוק רופס לאו דוקא קאמר שיניח במקום המוח ולא יותר אלא מקום הנחת תפילין ממקום שמתחיל השער דהיינו מקום שעושה קרחה ועד מקום שמוחו של תינוק רופס נמשך מקום הנחתן והיינו דאמרינן (עירובין צה:) מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין והא דקאמר לעיל מקום שמוחו של תינוק רופס הכי קאמר עד מקום שמוחו וכו' וכן מוכח בירושלמי דהמוצא תפילין (ה"א) וכן כתב המרדכי (הל' תפילין יג ע"ג) וכן כתוב בספר התרומה (סי' ריג), עד כאן לשון הבית יוסף.
וכן פסק השולחן ערוך (אורח חיים הלכות תפילין סימן כז סעיף ט) וזה לשונו, מקום הנחת תפלה של ראש מהתחלת עיקרי השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס, עד כאן. וראה גם מה שכתב הט"ז שם וזה לשונו, מהתחלת עיקרי השער. פי' דבין עיניך לאו ממש הוא אלא גמרינן בג"ש מבין עיניך דכתיב במת מה להלן מקום שעושה קרחה אף כאן מתחיל מקום תפילין ממקום שיש שייכות קרחה: ורבים נכשלים באיסור זה וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השער ועיקר התפילין מונחים על המצח ועוברים על איסור דאורייתא דכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה דהיינו שיהי' קצה התחתון בעיקרי השער, עכ"ל.
ובמשנה ברורה האריך לבאר גדר הדבר, ושאין להניחם על המצח ולא יוצא בזה ידי חובה, וזה לשונו (ס"ק לג), עיקרי השער – פירוש דבין עיניך לאו ממש הוא דגמרינן גזירה שוה מלא תשימו קרחה בין עיניכם האמור אצל מת מה להלן מקום שעושה קרחה והוא בראש אף כאן מתחיל מקום תפילין ממקום שיש שייכות קרחה דהיינו ממקום התחלת צמיחת השערות שבראש ורבים נכשלים באיסור זה וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השיער ועיקר התפילין מונח על המצח ועוברים על איסור דאורייתא דכל התפילין צריכין להיות מונחין במקום שיש קרחה דהיינו שיהיה אפילו קצה התחתון של התיתורא מונח על מקום התחלת עיקרי השער אבל אין להשגיח למי שיש לו שערות ארוכות ששוכבים עד חצי המצח להניח שם התפילין כי התחלת מקום התפילין צריך להיות מהתחלת עיקרי השער שבפדחת ולמעלה ויותר טוב להניח קצת למעלה משיעור זה דהא מקום יש בראש להניח שתי תפילין כדי שלא ישמט למטה על המצח. וכל המניחן על המצח הוא מנהג קראים ולא עשה המצוה וכל בעל נפש יזהיר לחביריו וילמדם שלא יכשלו בזה כדי שלא יהיו ח"ו בכלל פושעי ישראל בגופן דזהו קרקפתא דלא מנח תפילין וגם הברכה הוי לבטלה דתפילין שמונחין שלא במקומן הוי כמונחין בכיסן. ואם נשמטו ממקומן צריך להחזירן תיכף ולענין ברכה עיין לעיל בסימן כ"ה סי"ב: (לד) עד סוף המקום – ר"ל שקצה המעברתא של התפילין לא יהיה מונח למעלה ממקום שמוחו של תינוק רך, עכ"ל.
